ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה א

90

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כאילו שזהו ענין חיובי, ויותר מכך – כציווי "המר ימירנו", בשעה שהמשמעות הפשוטה של הפסוק והענין כאן היא להיפך, שאסור להמיר, "ולא ימירנו".

ויש לומר, שההסבר לכך, לפי האמור לעיל, הוא: המשמעות של מושג התמורה בעבודה הרוחנית היא^* – שממירים דבר אחד באחר, שהופכים דבר שהוא חולין לקדושה, וזוהי המשמעות של "יוסף ה' לי בן אחר", שמה"אחר" עושים "בן".

בעבודה של הפיכת ה"אחר" ל"בן" נדרשת ירידה לחול, שיהודי צריך לצאת ממקומו "בתוך הענן", בתוך ארבע אמות של תורה ושל תפילה, ולצאת מחוץ לענן, כדלעיל, ולהיות במקום ששם נמצא ה"אחר", ושם להביא לידי כך שה"אחר" יהיה "בן" בגלוי.

וזוהי "תמורה", תמורה מצד המשפיע, שהוא מחליף את מקומו ויוצא לרשות הרבים, ושם הוא גורם תמורה אצל "אחר" שבמקום "אחר" יהיה "בן"⁶⁵.

על כך מתעוררת הטענה: מדוע עליו לצאת מארבע אמות שלו, ארבע אמות של קדושה, ולצאת לרשות הרבים, כדי לחפש "אחר" ולהופכו ל"בן"? מוטב שישאר בארבע אמות של קדושה, ובמיוחד, טוען "הוא", שיציאה זו כרוכה בנסיון, ואנו הרי מבקשים מהקדוש־ברוך־הוא "ואל תביאנו... ולא לידי נסיון"⁶⁶, ועל־אחת־כמה־וכמה שאסור לאדם להעמיד את עצמו בנסיון⁶⁷.

על כך משיבה התורה, שלגבי תמידים כסדרם צריך להיות "ולא ימירנו", זהו הסדר הרגיל. אך כאשר רואים יהודי במדבר, במדבר העמים וכו' כנאמר לעיל, במצב של סכנת נפשות, ובודאי כאשר מדובר על יהודים רבים, אז חייבים להפסיק באמצע לימוד התורה ועבודת התפלה וכו'⁶⁸ ולצאת ולקיים את המצוה הגדולה ביותר, להציל יהודים אלו השרויים בסכנה. וכאשר טוען היהודי שאין הוא חפץ לעשות זאת מפני שהוא חושש להינזק ברוחניות, מכנה אותו

הערות

*. ראה או"ת להה"מ ס"פ בחוקותי (מד, ד). וראה גם עמק המלך ש' רישא דלא אתידע בתחלתו.
65. להעיר מצפע"נ (הל' מתנות עניים ס, ד) זה תליא אם הלאו דתמורה מה שהוא רוצה להקדיש השני או להוציא הראשון. עיי"ש בפרטיות. וע"פ המבואר בפנים י"ל שבענינו ברוחניות, בצד הקדושה, ישנם ב' הפרטים, אלא שעבודתו של המשפיע (הראשון) אינו ח"ו "להוציא" – להתחלל מקדושתו, אלא ענין של "ירידה" בו.
66. ברכות ס, ב.
67. ראה סנהדרין קז, רע"א.
68. כפס"ד ברור דאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש (יומא פב, א. כתובות יט, א). ומ"ש רז"ל (מגילה טז, ב) גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות אינו ענין לכאן, וכמ"ש הט"ז יו"ד סו"ס רנא הפי' בזה. וראה "מילואים" – עה"ג בשו"ע שם הוצאת ראם (ואופסעט ממנה). והיה,

מצוטט בעמוד אחד

אגרות קודש 1

כרך י ‹ ג'רפ לקו"ש חכ"ו ע' 90

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.