87

"בן" לאביו שבשמים, לקדוש־ברוך־הוא.

וענין זה קשור ליציאה ממצרים, וכהכנה לכך, שביציאת מצרים התגלה בכל העולם הקיום למעשה ובגלוי של ההוראה "שלח את בני"²⁷, שישראל הם בנים²⁸. ולפיכך, מדתו של הקדוש־ברוך־הוא מדה כנגד מדה²⁹, שביציאה ממצרים לקחו עמם ישראל (על ידי משה – רועה ישראל ומוציאם ממצרים) – את עצמות יוסף, שיהודי יפעל כדי שיתווסף עוד "בן" לקדוש־ברוך־הוא, והוא צריך להשפיע זאת אפילו על מי שהיה עד אז בבחינת "אחר".

ד. מלחמת עמלק על ידי זרע יוסף

לפי האמור לעיל יובן גם הענין של "נעוץ תחלתן בסופן"³⁰, בין תחלת פרשתנו לבין סופה:

בסוף הפרשה³¹ מסופר "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים", שהמלחמה התנהלה על ידי יהושע. וכמסופר במדרשים³² הטעם לכך שהמלחמה היתה צריכה להתנהל על ידי יהושע, ולא על ידי משה, כי יהושע הוא מזרע יוסף, וכתוב³³ "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", ועמלק הוא מזרע עשו.

האפשרות שעמלק ילחם עם ישראל באה עקב זאת שאצל ישראל התעורר ספק באמונה "היש ה' בקרבנו אם אין"³⁴. ובמי היה יכול עמלק לפגוע – רק באלו אשר היו "נחשלים אחריך³⁵", כפי שמבאר רש"י³⁶ "חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן", רק באלו אשר היו מחוץ לענן. ואילו ביהודים אשר היו בפנים לא יכול היה עמלק לפגוע.

בא עמלק, על ידי היצר הרע, ושואל³⁷: כיון שהוא נלחם רק ב"חסרי כח מחמת חטאם", אך לא באלו שהיו בתוך הענן – מדוע צריכים היהודים