53

הוא ש"לא נתעבה המטה על ידי הבליעה", יש לומר שאפשר להבין זאת גם בפשוטו של מקרא:

בהמשך, לגבי מכת דם, נאמר³⁵ "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך", "קח מטך ונטה ידך...". במכת צפרדע נאמר שוב³⁶ – "נטה את ידך במטך...". במכת כנים נאמר³⁷ – "נטה את מטך...". ובפשטות מובן שבכל המקומות הללו מדובר באותו מטה המוזכר כאן³⁸. ואילו היה המטה משתנה ומתעבה כל כך על ידי בליעת כל המטות של חרטומי מצרים, כנאמר במדרש³⁹, "אילו היה עושה אדם מכל אותן המטות שהשליכו ונעשו תנינים, היו יותר מעשרה חבילות (ועומדין⁴⁰)" – צריך היה הדבר להיות מוזכר בתורה, ולפחות ברמז.

מכך מובן גם לפי פשוטו של מקרא, ש"לא נתעבה המטה על ידי הבליעה".

והקושיה בעינה עומדת: מדוע אין רש"י מציין, שהיה כאן "נס בתוך נס", או "שני נסים" וכדומה?

ז. "ויבלע את מטותם" – אינו מוזכר בדברי ה'

כדי להבין זאת יש להקדים ענין הטעון הסבר, לכאורה, לגבי מופת המטה:

בדברי ה' אל משה ואל אהרן – "כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת"¹⁴ – אמר הקדוש־ברוך־הוא "ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין", ותו לא. כיצד ייתכן שלאחר מכן התרחש המופת "ויבלע (מטה אהרן) את מטותם", אשר כלל לא הוזכר בדברי ה'?

אין לומר, כמובן, שכיון שחרטומי מצרים בצעו פעולה, "וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים", אשר אודותיה לא הורה הקדוש־ברוך־הוא בציוויו, לכן היה צורך במופת נוסף של "ויבלע (מטה אהרן) את מטותם" – כי הקדוש־ברוך־הוא הרי ידע זאת, ובכל זאת לא ציוה על כך לאהרן.

ח. "צורך (צרוך)" – "יכולת וממשלה"

ההסבר לכך הוא:

על הפסוק "תנו לכם מופת" מבאר רש"י: "מופת – אות להודיע שיש צורך