17

אם כי בהבדל משמעותי: שם הענין הוא באמת, לא רק מצד הפועל, אלא גם מצד ה"בכוח" – "מחוייב המציאות".

ולפיכך, אף כאשר יהודי חש שהבריאה יש מאין היא "פלא (גדול) יותר מקריעת ים סוף", ושנס זה הוא "בכל יום תמיד", וכן "בנשימה שאדם נושם", הרי בפועל אין הוא יוצא מגדרו וטבעו עד כדי אמירת הלל על כך, כי בפועל אין מתחולל כאן שינוי, ויש כאן תמידיות במעמדו ובמצבו.

י. דרגת "אהיה אשר אהיה"– "עמכם בשעבוד"

לפי כל האמור לעיל יש לקשר בין פירוש הרמב"ם על "אהיה אשר אהיה" לבין דברי הגמרא⁸¹ "אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות":

בדברי הגמרא "אני הייתי עמכם בשעבוד זה" אין הכוונה לכך שהקדוש־ברוך־הוא נמצא שם באופן שהדברים "אינם נוגעים לו", והוא מובדל מן השעבוד, אלא, כביכול, השעבוד "נוגע" לקדוש־ברוך־הוא, כפי שמדייק רש"י "אהיה עמם בצרה הזאת". ומקרא מלא דיבר הכתוב "בכל צרתם לו צר"⁸².

וזה נובע מצד השכינה ששוכנת ומתלבשת⁸³ עד למטה מטה ביותר – שכינה עמהם⁸⁴ בגלותא⁸⁵ – מה שאין כן ז"א (זעיר אנפין) דאצילות⁸⁶, ובמיוחד⁸⁷ דרגת "כתר", הרי הם "לא (באל"ף) צר"⁸⁸, אך לא כן מצד הדרגה שהיא נעלית באופן של אין־ערוך, מצד "אהיה אשר אהיה":

הדרגה באלקות הקשורה לשמות הקדושים שאינם נמחקים – כלומר, האופן שבו האור האלקי מאיר באמצעות השמות הקדושים – היא מצד ה"בלי הגבלה" של האלקות, שמצדה יכול האור האלקי להיות בכל מקום גם בגלות, אך שם אין הוא "עמכם בשעבוד", "עמם בצרה הזאת", אלא באופן של ניתוק – לא צר, באל"ף.

ואילו הדרגה של "אהיה אשר אהיה", "מחוייב המציאות", הרי מבחינה זו