14
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הימצאו. ואילו "מציאותו" של הקדוש־ברוך־הוא היא מחוייב המציאות.
ואת זאת מבטא השם "אהיה אשר אהיה" – "הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר, המחוייב המציאות", מציאות אשר הכרח שתימצא, מציאות מצד עצמה46.
דבר זה הכרחי על פי ההגיון, כפי שממשיך הרמב"ם47 "וזה אשר יביא אליו המופת בהכרח שיש דבר מחוייב המציאות, לא נעדר ולא ייעדר". מהות ענין המציאות48 מחייב שיהיה "מצוי" אשר הוא "מחוייב" להיות, ואשר לא ייתכן שהוא לא יהיה. וכלשון הרמב"ם בספרו היד החזקה49 "אמיתת הימצאו"50.
ו. השמות מבטאים פעולות; "אהיה" מבטא מציאות
לפי זה יוצא, שיש הבדל מהותי בין השם "אהיה אשר אהיה" לבין השמות האחרים:
השמות האחרים51, כגון: אדנ־י, א־ל, אלקים, אלקי צבאות – אינם מתארים את מציאותו של הקדוש־ברוך־הוא, אלא הם מתארים את התגלותו באמצעות כוחותיו ופעולותיו, וכלשון המדרש: לפי מעשי אני נקרא, האופנים שבהם קשור הקדוש־ברוך־הוא להשפעה: אדנ־י מלשון אדנות52, אתה אדון לכל בריותך53, אלקים – "תקיף54 ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים", או "תקיף55 בעל היכולת ובעל הכוחות כולם"56, וכך גם לגבי שאר השמות.
ואפילו שם שד־י, שעליו אומר הרמב"ם57 שהוא נובע מהמילה "די", "והשי"ן בענין אשר, כמו שכבר, ויהיה ענינו אשר די, הכוונה בזה שהוא לא יצטרך במציאות מה שהמציא ולא בהתמידו לזולתו, אבל מציאותו יתעלה מספקת בו"58, שהקדוש־ברוך־הוא אינו "נזקק" לאף אחד כדי להמציא, וכדי להחזיק בתמידות את אשר
הערות
- 46. בביאור ענין אהי' אשר אהי' שהוא מחוייב המציאות – ראה גם רלב"ג ואברבנאל פרשתנו. עיקרים מאמר ב פכ"ז. ועוד. וראה לקמן הערה 60.
- 47. במו"נ שם.
- 48. לא רק דהבריאה מוכיחה שישנו בורא.
- 49. ריש הל' יסוה"ת.
- 50. ואף שהתחלת ההלכה "יסוד היסודות ועמוד החכמות" הוא ר"ת הוי' (שם הגדולים להחיד"א מע' רמב"ם בשם ר' דוד הנגיד נכד הרמב"ם) ולא אהי' י"ל כי רצה לרמז שם קדוש שם העצם שם המפורש (ראה גם הדרן הנ"ל הערה 36). ואכ"מ.
- 51. ראה מו"נ שם פס"א ופס"ג.
- 52. מו"נ שם פס"א. ועד"ז בטושו"ע או"ח ס"ה.
- 53. ב"ר פי"ז, ד.
- 54. שו"ע אדה"ז חאו"ח סוס"ה – וצע"ג דפסק כהטור ולא כהשו"ע (דהב"י) – ראה לקמן.
- 55. שו"ע או"ח שם.
- 56. וראה מו"נ שם רפ"ב. ח"ב פ"ו. ובפס"א שם כללו עם שם דיין צדיק רחום וחנון (כנ"ל הערה
- 57. שם ספס"ג.
- 58. ובקאפח: שאינו זקוק בהמצאת מה שהמציא ולא בהתמדת קיומו לזולתו, אלא מציאותו יתעלה די בכך.
- 32. "כלם הם מבוארי הכללות והגזרה" (ראה מפרשים שם).
שולחן ערוך, אורח חיים ה׳ - הטקסט מספריא
יְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַשֵּׁם יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ קְרִיאָתוֹ בְּאַדְנוּת, שֶׁהוּא אֲדוֹן הַכֹּל וִיכַוֵּן בִּכְתִיבָתוֹ בְּיוֹ"ד הֵ " א שֶׁהָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה. וּבְהַזְכִּירוֹ אֱלֹהִים יְכַוֵּן שֶׁהוּא תַּקִּיף בַּעַל הַיְכֹלֶת, וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם:
בראשית רבה י״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, יט), בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כְּתִיב (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אָמַר לָהֶן לְהַלָּן לַבְּרִיאָה, וְכָאן לְכִבּוּשׁ, הֵיאַךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (דברים ב, יט): כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֲחָא (ישעיה מב, ח): אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן. חָזַר וְהֶעֱבִירָן לְפָנָיו זוּגוֹת, אָמַר לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, (בראשית ב, כ): וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אֶתְמְהָא, וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹת עָלֶיהָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ לֹא בְּרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ בְּפִיו, כֵּיוָן שֶׁתְּבָעָהּ, מִיָּד (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.