286
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לכך מובן בפשטות:
בפשוטו של מקרא ניתן ללמוד ולהסיק מסקנות מהדיוק במשמעות המילה והפסוק, יותר מאשר ניתן ללמוד מייתור או מכפילות לשון. זאת ועוד: ב"דיבור המתחיל" הקודם – "איש אשר כברכתו" מפרש רש"י "ברכה העתידה לבוא על כל אחד ואחד", שעל כך מוסבות המילים "ברך אותם". ולפי זה מובן8, שלדעת רש"י9 אין כאן ייתור10 וכפילות בפסוק11. הדיבור "איש אשר כברכתו" (שלפנ"ז) שהועתק לקמן בפנים. ואולי נשמטה שם שורה מחמת תיבות הדומות.
8) ראה נזר השלם לב"ר שם.
9) משא"כ להב"ר שאינו מפרש "איש אשר
ב. השינויים בסיום הפירוש
אך בסיום הפירוש יש הבדל בין המדרשים לבין דברי רש"י: בבראשית רבה נאמר "אלא לפי שברכן יהודה12
הערות
- 8.
- 9.
- 10. ועפ"ז מובנת אריכות לשון רש"י "לא הי' לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו" – שבאה להדגיש שאין כאן יתור בהכתוב.
- 11. בפרש"י שמות א, יט (לכמה גירסאות) ומי שלא כתוב בו הרי הכתוב כללן ויברך אותם ועוד כתיב (יחזקאל יט, ב) מה אמך לביא*, אבל: א) ברוב הדפוסים (כולל דפוס ראשון ושני) וכת"י רש"י (שתח"י) ליתא בפרש"י התיבות "ויברך אותם ועוד כתיב" (וראה גם הוצאת בערלינער במהדורה הא' שלו). וכן ליתא בסוטה יא, סע"ב. שמו"ר פ"א, ט"ז. ב) שם הוצרך רש"י לכלול לא רק השבטים שלא נאמר בהם מפורש חיות אלו, כ"א גם אלה שלא בירכם בכלל (ראובן שמעון ולוי), שזה נלמד מ"ויברך אותם" כבפרש"י פרשתנו עה"פ. ג) אולי הוא טה"ד בפרש"י שם וצ"ל "ברך אותם".
- 12. גם בהשבטים שמובאים במדרשים אלו ובפרש"י - ישנם שינויים: בב"ר: יהודה, דן, נפתלי ובנימין; בתנחומא: יהודה, יוסף, נפתלי ודן (יוסף במקום בנימין); ובפירש"י: יהודה בנימין (כבב"ר) ונפתלי, ומשמיט דן שבב' המדרשים. וי"ל הטעם לפרש"י – פשש"מ: רש"י נקט רק דוגמאות: יהודה – מבני לאה, בנימין - מבני רחל*, נפתלי - מבני בלהה (שפחת רחל). משא"כ מבני זלפה - דלא נמשל לחי'. ועפ"ז מובן גם הסדר בפרש"י, דלא כבכתוב ודלא כבמדרשים. או י"ל שרש"י כותב רק תכונות ומעלות של חיות שאפ"ל בבנ"א - גבורת ארי, קלותה של אילה (ראה טושו"ע (ואדה"ז) או"ח בתחלתו), וגם "חטיפתו של זאב" ה"ז תכונה באופן האכילה שאפ"ל בבנ"א (ראה פרש"י פרשתנו מט, כז וביאור ענינו לעיל ע' 332 ואילך), משא"כ נשיכתו של נחש, שהוא (א) רק פעולה (אבל ראה חזקוני מט, יז: כגבורת נחש), (ב) ופעולה של היזק (ראה ב"ק טו, ב. אבל להעיר מב"ב טז, ריש ע"ב). [ולהעיר שגם בפרש"י שמות שם, אף שהביא גם "בכור שורו" לא הביא דן נחש**, אף שהובא בסוטה ושמו"ר שם. כן הובא שם גם "יששכר חמור גרם". ובבמדב"ר (פי"ג, ח), שהש"ר (פ"ד, ז) הובאו יהודה דן נפתלי בנימין - כבב"ר שם]. ובכל אופן צ"ע זה שרש"י מביא דוגמאות מברכות שבהן נתן להם תכונות של חיות, ולא הביא דוגמאות משאר לשונות של ברכה (דהרי כאן אין נפק"מ בזה שנמשלו לחיות דוקא, כבפ' שמות שם). ראה מדרש שכל טוב כאן. וראה נחלת יעקב בפרש"י. ואכ"מ.
- . כ"ה ביחזקאל (בלי ה"א). וברד"ק שם הטעם לזה.
- . ומה שבחר בנימין במקום יוסף - כי ברכת יוסף כ"שור" היא בברכת משה (ברכות לג, יז), אף שיעקב מזכירו בדבריו לשמעון ולוי (פרשתנו מח, ו ובפרש"י).
- . ובא' מכת"י רש"י (שתח"י) הובא (לאחר "גור ארי' יהודה) דן גור ארי'".
רש"י על שמות א׳:י״ט - הטקסט מספריא
כי חיות הנה. בְּקִיאוֹת כַּמְיַלְּדוֹת, תַּרְגּוּם מְיַלְּדוֹת חַיָּתָא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן מְשׁוּלוֹת כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה (סוטה י"א), שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת. וְהֵיכָן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת? גּוּר אַרְיֵה, זְאֵב יִטְרָף (בראשית מ"ט), בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים ל"ג), אַיָּלָה שְׁלֻחָה (בראשית מ"ט), וּמִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ, הֲרֵי הַכָּתוּב כְּלָלָן וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (שם), וְעוֹד כְּתִיב מָה אִמְּךָ לְבִיָּא (יחזקאל י"ט):
כי חיות הנה signifies they are just as skilful as midwives. The Aramaic for מילדות, midwives, is חיתא (hence the term חיות in this verse). Our Rabbis, however, (taking this word in the sense of animals) gave the following explanation (Sotah 11b): they have been compared to the beasts of the field which do not require the help of midwives. And where are they compared to animals? (Genesis 49:9) “Judah is a young lion”; (Genesis 27) “Benjamin is a wolf that leareth”; (Deuteronomy 33:17) “Joseph is the firstling of his ox”; (Genesis 49:21) “Naphtali is a hind sent forth”. As for the ancestors of those tribes about whom such a comparison is not expressly written Scripture implicitly includes them in the several blessings bestowed upon their brothers, (and thus they also are compared, as their brothers, to animals), for Scripture states, (Genesis 49:28) “And he blessed them etc.” (cf. Rashi on these words). Then, again, it is written, (Ezekiel 19:2) “How was thy mother a lioness!” (The prophet is addressing the princes of Israel as the representatives of the people, and by the term “thy mother” means the progenitors of the nation; the chapter proceeds to speak of the mother’s offspring as “whelps”).
שמות רבה א׳:ט״ז - הטקסט מספריא
כִּי חָיוֹת הֵנָּה, אִם תֹּאמַר מְיַלְּדוֹת הֵנָה, וְכִי מְיַלֶּדֶת אֵינָהּ צְרִיכָה מְיַלֶּדֶת אַחֶרֶת לְסַיְיעָהּ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ אֻמָּה זוֹ כְּחַיּוֹת הַשָֹּׂדֶה נִמְשָׁלוֹת שֶׁאֵין צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת, יְהוּדָה, נִמְשַׁל כְּאַרְיֵה, דִּכְתִיב (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. דָּן, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ. נַפְתָּלִי (בראשית מט, כא): אַיָּלָה שְׁלֻחָה. יִשָֹּׂשכָר, (בראשית מט, יד): חֲמֹר גָּרֶם. יוֹסֵף (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ. בִּנְיָמִין (בראשית מט, כז): זְאֵב יִטְרָף. וְעַל שְׁאָר כְּתִיב (יחזקאל יט, ב): מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. מֶה הָיָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, שֶׁקִּבֵּל דִּבְרֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הִזִּיק לָהֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בֶּן רַבִּי אַבָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, מַהוּ שְׂכַר הַיִּרְאָה, תּוֹרָה. לְפִי שֶׁיָּרְאָה יוֹכֶבֶד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶעֱמִיד מִמֶּנָּה משֶׁה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות ב, ב): כִּי טוֹב הוּא, וְנִתְּנָה הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת (משלי ד, ב): לֶקַח טוֹב. וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי. וּמִרְיָם, יָצָא מִמֶּנָּה בְּצַלְאֵל, שֶׁהָיָה מָלֵא חָכְמָה, דִּכְתִיב (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים וגו'. וְעָשָׂה אָרוֹן לַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת: טוֹב, הֱוֵי: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. וַיִּרֶב הָעָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, אִם פַּרְעֹה צִוָּה לַהֲרֹג אֶת הַזְּכָרִים מַה הוֹעִיל בִּגְזֵרָתוֹ ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.
רש"י על בראשית מ״ט:כ״ז - הטקסט מספריא
בנימין זאב יטרף. זְאֵב הוּא אֲשֶׁר יִטְרָף; נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ בְּפִלֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ"א), וְנִבָּא עַל שָׁאוּל שֶׁהָיָה נוֹצֵחַ בְּאוֹיְבָיו סָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וַיִּלָּחֶם בְּמוֹאָב וְגוֹ' וּבֶאֱדוֹם וְגוֹ' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד):
בבקר יאכל עד. לְשׁוֹן בִּזָּה וְשָׁלָל, הַמְתֻרְגָּם עֲדָאָה, וְעוֹד יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה בִּלְשׁוֹן עִבְרִית אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל (ישעיהו ל"ג), וְעַל שָׁאוּל הוּא אוֹמֵר שֶׁעָמַד בִּתְחִלַּת פְּרִיחָתָן וּזְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
ולערב יחלק שלל. אַף מִשֶּׁתִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁיַּגְלֵם לְבָבֶל, יחלק שלל, מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהֵם מִבִּנְיָמִין יְחַלְּקוּ אֶת שְׁלַל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם עַל שְׁלַל הַכֹּהֲנִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:
בנימן זאב יטרף means BENJAMIN IS A WOLF THAT TEARETH (i.e. “wolf” is not the object of the sentence but the word אשר must be supplied before יטרף). He prophesied that they (Benjamin’s descendants) will be “rapacious” in the time to come; thus the Benjamites were told (Judges 21:21) “and catch you every man his wife”, as you will find in the story of the concubine of Gibeah. Further he was prophesying concerning Saul (who was of this tribe) who vanquished his enemies on all sides, as it is said (1 Samuel 14:47) “So Saul took the kingdom… and fought on every side… against Moab… and against Edom… and whithersoever he turned himself he put them to the worse”.
בבקר יאכל עד IN THE MORNING HE EATETH HIS PREY — עד is an Aramaic word synonymous with the Hebrew words בזה and שלל, prey, which are rendered in the Targum by עדאה; and there is another example of its use in the Hebrew text of the Bible: (Isaiah 33:23) “Then is the prey of great spoil (עד שלל) divided”. He (Jacob) says this (“in the morning eateth his prey”) with reference to Saul who rose as Israel’s champion in the period when Israel began to flourish and shine (i.e. in the morning of his history; indeed some editions have “בקרן”, at the morning-dawn of Israel, instead of פריחתן) (Midrash Tanchuma, Vayechi 14).
ולערב יחלק שלל AND AT EVEN HE DIVIDETH THE SPOIL— even after the sun of Israel will have set through Nebuchadnezzar who will exile them to Babel, יחלק שלל HE WILL DIVIDE THE SPOIL, viz., Mordecai and Esther who will be of the tribe of Benjamin will divide the spoil of Haman, as it is said, (Ester 3:7) “Behold, I have given Esther the house of Haman” (Cf. Midrash Tanchuma, Vayechi 14). Onkelos translates it as having a reference to the portions which the priests received of the holy sacrifices in the Temple which was situated in the territory of Benjamin.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר ב"ק טו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות ה ב"ק טו, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית ג ב"ק טו , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות ב"ק דף ט"ו,