288

באריה, דן בנחש, נפתלי באילה, בנימין בזאב – חזר וכללן כולן כאחד ועשאן אריות ועשאן נחשים". בתנחומא נאמר בסיום "תאמר שזה גדול מזה, הרי כללן כולם באחרונה". ואילו רש"י מסיים "יכול שלא כללן כולם בכל הברכות, תלמוד לומר...".

אמנם, בפשטות, תוכן הדברים הוא זהה, אך המילים השונות בכל פירוש, מדגישות פרט אחר.

בבראשית רבה מודגש שהוא כלל את כולם "כאחד", שכולם הם "אריות .. נחשים"¹³. במדרש תנחומא הדגש הוא על כך שזה אינו גדול מזה, ואילו רש"י מדגיש שהוא כלל את כולם בכל אחת מן הברכות.

ג. כל שבט – כל המעלות

כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר את השאלה: אם לכל אחד מן השבטים היו כל המעלות של שאר השבטים – מדוע קבע יעקב וברך כל שבט בנפרד במעלה מסויימת, "יהודה באריה .. בנימין בזאב"?

משיבים על כך המפרשים¹⁴, שהשבט שאליו מתייחסת המעלה המסויימת, הרי אצלו מעלה זו היא עיקר מהותו, ושאר המעלות קיימות אצלו כטפלות ובמעט. וכך בכל השבטים, שהעיקר אצלם היא המעלה המפורשת אצל כל אחד מהם, ושאר המעלות, המופרשות אצל השבטים האחרים, קיימות בשבט זה במעט.

ההסבר לכך הוא:

את הפירוש שלעיל, שכל שבט כלל את כל המעלות, ולא רק את המעלה המפורשת אצלו, ניתן לבאר במספר אופנים:

א) באופן כללי, ניתנו הברכות כך, שכל שבט מקבל מזולתו, בנוסף למעלה העיקרית שלו, את המעלות של השבט האחר. וענין זה נחלק, באופן כללי, לשתי צורות:

(א) השבט האחר אינו מקבל את המעלה והתכונה בעצמה, אלא את התוצאה של המעלה הקיימת אצל השבט האחר.

בדומה לנאמר על יששכר וזבולון, כפי שמפרש רש"י¹⁵: "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה" – יששכר מקבל את המזון מזבולון, ולזבולון יש