285
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "ברך אותם"
לאחר שמספרת התורה על ברכות יעקב לשבטים, נאמר1 "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם".
רש"י מצטט את המילים "ברך אותם" ומפרש: לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של אילה, יכול שלא כללן כולם2 בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם.
המקור לתוכן דברי רש"י הוא במדרשים: בבראשית רבה3 נאמר "כבר כתיב ויברך אותם, ומה תלמוד לומר איש אשר כברכתו ברך אותם, אלא לפי שברכם, יהודה וכו'". כלומר, הסבר זה נלמד מכפילות הלשון שבפסוק "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם". במדרש תנחומא נאמר4 "ברך אותו אין כתיב כאן אלא ברך אותם, למה לפי שנתן וכו'". כלומר, מסקנה זו נלמדת ג מהמילים "ברך אותם"5 – בלשון רבים, כפי שמפרש רש"י.
רש"י בוחר לבאר לפי פירוש תנחומא, שלומדים זאת מכך שאין נאמר בלשון יחיד "ברך אותו", כפי שהיה צריך להיות, לכאורה, אלא נאמר ""ברך אותם", ואיננו בוחר6 לבאר לפי הנאמר בבראשית רבה, שמסקנה זו נלמדת מכפל הלשון "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם"7. והטעם
הערות
- 1. מט, כח.
- 2. בדפוס ראשון ושני וכמה כת"י רש"י (שתח"י) ליתא תיבת "כולם".
- 3. פצ"ט, ד. וראה גם במדב"ר פי"ג, ח. שהש"ר פ"ד, ז.
- 4. פרשתנו טז. ועד"ז בתנחומא באבער פרשתנו יז.
- 5. המשך הלשון בתנחומא נמצא גם ב"שיטה חדשה לברכת יעקב" (נדפס בב"ר (דפוס ווילנא) אחרי פרשה ק). אבל שם (לאחרי שמביא מהכתוב "וזאת .. ברך אותם") איתא: אין כתיב כאן אלא ויברך אותם למה כן אלא בשביל שנתן כו'. וביל"ש כאן (רמז קסא): ברך אותם אין כתיב כאן אלא ויברך אותם למה כן. אבל ב"שיטה חדשה" הוצאת אלבק (פצ"ז): אותו אין כתיב כאן אלא ויברך אותם (ע"ד הלשון בתנחומא באבער). וראה חלופי נוסחאות שם. ואכ"מ.
- 6. וגם לשונו דרש"י "לפי שנתן ליהודה כו'" הוא כלשון התנחומא, ולא כבב"ר "לפי שבירכן יהודה כו'".
- 7. בדפוס שני דרש"י, התחלת פרש"י היא "מה ת"ל ברך אותם לפי כו'"* וליתא שם "לא הי' .. ברך אותו". ולפ"ז י"ל לכאורה, שגם בפרש"י הדרש הוא מכפל הלשון (וראה פרש"י על התורה הוצאת בערלינער מהדורה הב'. ב"ר הוצאת אלבק שם בהערות). אבל בשאר דפוסים וכת"י רש"י (שתח"י) ישנו (וכן הועתק בנחלת יעקב (על פרש"י) כאן). ובדפוס שני שם חסר כאן כל כברכתו" מובן שהיתור הוא כל סיום הכתוב "איש אשר כברכתו ברך אותם". וראה לקוטי לוי"צ הערות לזוהר ח"א ע' רפב (בהוצאת תשמ"ה. ובהוצאות שלפ"ז – בסוף ח"ב ע' תעד): שלכאורה "אשר ברך אותם" מיותר, והל"ל רק איש אשר כברכתו. וראה שם הביאור ע"ד הקבלה.
- . ובא' מכת"י רש"י (שתח"י): מה ת"ל (וליתא גם התיבות "ברך אותם") לפי שנתן כו'.
במדבר רבה י״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף וגו' (במדבר ז, יג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, מְדַבֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הָיוּ בָּהֶם לֹא סוּמִים וְלֹא חֵרְשִׁים וְלֹא שׁוֹטִים וְלֹא אִלְמִים וְלֹא פִּסְחִים וְלֹא חִגְרִים, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, עַד שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל וְנַעֲשׂוּ בָּהֶם זָבִים וּמְצֹרָעִים, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ וגו', וּכְתִיב (ויקרא יג, מה): וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב, אֲבָל לִפְנֵי הַר סִינַי כֻּלָּם שְׁלֵמִים הָיוּ, הֱוֵי: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו'. דָּבָר אַחֵר כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, מְדַבֵּר בַּשְּׁבָטִים, וְאִם תֹּאמַר כֵּיצַד הָיוּ כֻּלָּם יָפִים, שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם בֵּרַךְ לַשְּׁבָטִים וּמְקַנְתֵּר לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְהֵיאַךְ אַתָּה אוֹמֵר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשְּׁבָטִים הָאַחֲרוֹנִים וְקִנְתֵּר לָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא חָזַר וּבֵרְכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כח): כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וגו', עָשָׂה אוֹתָם יוֹנְקִים זֶה מִזֶּה. מַהוּ (בראשית מט, כח): וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ וגו', מִשֶּׁבֵּרְכָן חָזַר וּבֵרְכָן, אֶלָּא מְלַמֵּד כְּשֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו וְהָיָה מוֹשְׁלָן בְּחַיּוֹת, מָשַׁל יְהוּדָה בְּאַרְיֵה (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. מָשַׁל דָּן בְּנָחָשׁ, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ וגו'. נַפְתָּלִי בְּאַיָּלָה (בראשית מט, כא): נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה וגו'. בִּנְיָמִן בִּזְאֵב, (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וְקָרָא כֻּלָּם אֲרָיוֹת, כֻּלָּם נְחָשִׁים, כֻּלָּם אַיָּלוֹת, כֻּלָּם זְאֵבִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁהֲרֵי דָּן שֶׁקְּרָאוֹ נָחָשׁ חָזַר וּקְרָאוֹ אַרְיֵה, (דברים לג, כב): דָּן גּוּר אַרְיֵה וגו', הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָזַר וְכָלַל רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּבִרְכַּת אֲחֵיהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו', וּלְכָךְ חָזַר הַכָּתוּב וּמָנָה לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְעַצְמָם בְּסֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וְלֹא מָנָה הַשְּׁבָטִים אֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְכָךְ מָנָה רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְעַצְמָם, שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים לֹא שָׁמְרוּ יִחוּסֵיהֶם בְּמִצְרַיִם וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי שָׁמְרוּ יִחוּסֵיהֶם, לְכָךְ הוּא מוֹנֶה שָׁם יִחוּסָם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כָּל הַשְּׁבָטִים הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמִצְרַיִם וְשֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לֹא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלָכֵן זָכוּ לִמָּנוֹת לְעַצְמָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין כָּל הַשְּׁבָטִים לֹא הִנְהִיגוּ שְׂרָרָה בְּמִצְרַיִם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי הִנְהִיגוּ שְׂרָרָה בְּמִצְרַיִם, מֵת רְאוּבֵן נָתְנוּ שְׂרָרָה לְשִׁמְעוֹן, מֵת שִׁמְעוֹן נָתְנוּ שְׂרָרָה לְלֵוִי, מֵת לֵוִי בִּקְשׁוּ לָתֵת שְׂרָרָה לִיהוּדָה וְיָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם הַנִּיחוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ, אֵימָתַי הִגִּיעַ זְמַנָּהּ, לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ (שופטים א, א ב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ וגו' וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה וגו'. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי חָנִין, חַד מִנְּהוֹן אֲמַר לְכָךְ חָזַר וְיִחֵס אֵלּוּ שְׁלשָׁה הַשְּׁבָטִים מִפְּנֵי שֶׁקִּנְתְּרָן אֲבִיהֶם. וְאַחֲרִינָא אֲמַר מִפְּנֵי שֶׁיִּחֲסָן אֵצֶל משֶׁה וְאַהֲרֹן. וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן אֲמַר דָּא וּמַאן אֲמַר דָּא, מִמַּה דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, הֱוֵי הוּא רַבִּי חָנִין דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁקִּנְתְּרָן. וּלְפִי שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹכַחַת אֲבִיהֶם זָכוּ לְהִתְיַחֵס בְּצַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו'. דָּבָר אַחֵר כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו', לְפִי שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה ו, ל): כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם, וִיחֶזְקֵאל קוֹרֵא אוֹתָם סִיגִים (יחזקאל כב, יח): בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לְסִיג וגו', בָּא זְכַרְיָה וְאָמַר (זכריה ד, ב): רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת וגו', שֶׁל זָהָב הִיא כֻּלָּהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו'. דָּבָר אַחֵר כֻּלָּךְ יָפָה וגו', מְדַבֵּר בִּנְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים בְּעֵת שֶׁהִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִקְרִיבוּ כֻּלָּם בְּיוֹם אֶחָד אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹמוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ז, יא): נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יָכוֹל מִי שֶׁהִקְרִיב רִאשׁוֹן הוּא הָיָה חָבִיב יוֹתֵר, וִיהוּדָה שֶׁהִקְרִיב תְּחִלָּה הוּא יִהְיֶה חָבִיב מִכֻּלָּם, לְכָךְ אָמַר רַבִּי חֶלְבוֹ, בְּכָל הַשְּׁבָטִים כְּתִיב: קָרְבָּנוֹ, קָרְבָּנוֹ, וּבִנְשִׂיא יְהוּדָה כְּתִיב: וְקָרְבָּנוֹ, אֶתְמְהָא, הוּא הִקְרִיב רִאשׁוֹן וְאָמַר: וְקָרְבָּנוֹ, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא הָרִאשׁוֹן קָרְבָּנוֹ, וְהָאַחֲרוֹנִים וְקָרְבָּנוֹ, לָמָּה כֵן, אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי, בִּשְׁבִיל יְהוּדָה שֶׁהִקְרִיב רִאשׁוֹן, שֶׁאִם בָּא לְהִתְגָּאוֹת עַל אֶחָיו וְלוֹמַר אֲנִי מְכֻבָּד מִכֶּם שֶׁאֲנִי הִקְרַבְתִּי תְּחִלָּה, הֵם מְשִׁיבִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ אַתָּה הוּא שֶׁהִקְרַבְתָּ אַחֲרוֹן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב וְקָרְבָּנוֹ, עָשָׂה אוֹתְךָ טְפֵלָה לַאֲחֶיךָ, הֱוֵי: כֻּלָּךְ יָפָה וגו':
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.