258
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. הפרשה וההפטרה – איחוד יהודה ויוסף
ידוע שכל הפטרה היא "מענינה של פרשה"1. הקשר שבין הפטרת פרשתנו לבין הפרשה הוא בפשטות:
תוכנה, תחלתה, של פרשת ויגש היא, כשמה, הגשתו של יהודה ליוסף. זו אינה רק "גישה" ופגישה בין יחידים לכשלעצמם – יהודה ויוסף, אלא, כמוסבר בזוהר2, שעל הגשת יהודה ליוסף נאמר3 "כי הנה המלכים נועדו, דא יהודה ויוסף בגין דתרווייהו מלכים", שמהות הפגישה היא – "תקרובתא דעלמא בעלמא לאתאחדא דא בדא למהוי כולא חד... ואתאחידו דא בדא"4 (= קירוב עולם בעולם לאיחודם זה בזה להיות הכל אחד... והתאחדו זה בזה).
וזה גם תוכנה של ההפטרה5, העוסקת באיחוד מלכות יהודה ומלכות יוסף לעתיד לבוא: "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה... עץ אחד וכתוב עליו ליוסף... וקרב אותם... והיו לאחדים בידך .. כה אמר ה'... ועשיתי אותם לגוי אחד... ומלך אחד יהיה
ב לכולם... ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
אך יש לבאר, כיצד אומרים שהם יהיו "לאחדים" ("ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי"6) – אשר בנמשל הכוונה היא שייהפכו "לגוי אחד .. ומלך אחד יהיה לכולם":
הרי ה"מלך אחד" יהיה לעולם דוקא משבט יהודה, כנאמר בהמשך7, "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם .. ודוד עבדי נשיא להם לעולם", ואם כך, זוהי, לכאורה, אינה אחדות מושלמת, כי מלכות יוסף (אפרים) שהיתה עד אז מלכות כשלעצמה תתבטל לעולם, ואז ישנו רק עץ אחד של יהודה8?
לכאורה ניתן היה לומר שגם לעתיד לבוא תהיינה שתי דרגות במלוכה, כנאמר בגמרא9 על דוד ועל משיח – "כגון קיסר ופלגא קיסר". ובדומה לכך יהיה לגבי מלכות יהודה ומלכות יוסף10.
הערות
- 1. טושו"ע או"ח ר"ס רפד. שו"ע אדה"ז שם וסרפ"ג. טאו"ח סתכ"ח. רמ"א שם ס"ח.
- 2. פרשתנו רו, א (וראה גם שם סע"א). וראה גם ב"ר פצ"ג, ב.
- 3. תהלים מח, ה.
- 4. זהר שם (ע"א).
- 5. יחזקאל לז, טו ואילך.
- 6. שם, יט. וראה רד"ק שם.
- 7. שם, כד־כה.
- 8. ובזמן משיח בן יוסף יהי' רק עץ אחד דיוסף – כבמפרשים עה"פ ובמדרז"ל – וראה לקמן הערה 13.
- 9. סנהדרין צח, סע"ב.
- 10. להעיר אשר דוד ומשיח (דלעיל בפנים) – שניהם מיהודא, אבל בראב"ד ספ"א דהל' מלכים מפרש, דבאופן כזה הי' אפשר להיות ע"פ תורה מלך מ(שאר) ישראל לעולם (אבל – דן בהלכה שבדבר ובזמה"ז, ולא בנוגע לפועל בימוה"מ). וראה צפע"נ עה"ת ויחי מט, ט.
שולחן ערוך, אורח חיים רפ״ד - הטקסט מספריא
מַפְטִירִין בַּנָּבִיא מֵעִנְיָנָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִכ"א פְּסוּקִים, אֶלָּא אִם כֵּן סָלִיק עִנְיָנָא בְּבָצִיר מֵהָכֵי כְּגוֹן: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם (יִרְמְיָהוּ ז, כא). הַגָּה: וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת בָּעֵינָן כ"א פְּסוּקִים, ג"פ לְכָל א' מִן הַקְּרוּאִים, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב שֶׁקּוֹרִין ה' סַגֵּי בְּט"ו פְּסוּקִים (מַהֲרַ"ם פאדוא"ה). וְלֹא נִתְקְנָה הַהַפְטָרָה רַק בְּצִבּוּר, אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה (תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סִימָן קצ"ט), אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אָסוּר לִקְרוֹת עִם הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֲבָל בְּלֹא בְּרָכָה שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף).
אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת, אֵין הַמַּפְטִיר מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּלָל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר בַּחֲתִימָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מַזְכִּירִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַבְּרָכָה שֶׁאוֹמֵר אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְאֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, וְהַמִּנְהָג כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
צָרִיךְ לְכַוֵּן לְבִרְכוֹת הַקּוֹרְאִים בַּתּוֹרָה וּלְבִרְכוֹת הַמַּפְטִיר וְיַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם אָמֵן, וְיַעֲלוּ לוֹ לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחִסֵר מִנְיָנָם בְּשַׁבָּת.
קָטָן יָכוֹל לְהַפְטִיר. הַגָּה: וְאִם קָרְאוּ לְמַפְטִיר מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לוֹמַר הַהַפְטָרָה יָכוֹל אַחֵר לְאָמְרָהּ, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן.
אִם נִשְׁתַּתֵּק הַמַּפְטִיר בְּאֶמְצַע הַהַפְטָרָה, הַבָּא לְסַיְּמָהּ לֹא יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹן אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזֹר לְהַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. הַגָּה: וּשְׁנַיִם לֹא יֹאמְרוּ הַהַפְטָרָה בְּפַעַם אַחַת דִּתְרֵי קָלֵי לָא מִשְׁתַּמְּעֵי (ריב"ש סִימָן ל"ו וּמְגִלָּה דַּף כ"א).
אֵין הַמַּפְטִיר מַפְטִיר עַד שֶׁיִּגְמֹר הַגּוֹלֵל לִגְלֹל הַסֵפֶר תּוֹרָה.
בְּשַׁבָּת שֶׁהַפָּרָשִׁיּוֹת מְחֻבָּרוֹת, מַפְטִירִין בַּהַפְטָרַת פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה. הַגָּה: וְע"ל סי' תכ"ח וְנָהֲגוּ לְהַזְכִּיר אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים וּלְבָרֵךְ הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר, כָּל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. (שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ"ק דְּשַׁבָּת) וְנוֹהֲגִין לוֹמַר: יְקוּם פֻּרְקָן, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם אִסּוּר תְּחִנָּה בְּשַׁבָּת. גַם נוֹהֲגִין לוֹמַר: אַב הָרַחֲמִים; וּבְכָל יוֹם שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ צו"צ אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ, וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ חֲתֻנָּה אוֹ מִילָה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּבָרְכִין הַחֹדֶשׁ, מִלְּבַד בִּימֵי הַסְּפִירָה, וְהוֹלְכִין בְּכָל זֶה אַחַר הַמִּנְהָג.
בראשית רבה צ״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.