256
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ענין זה, שגם כאשר יעקב יורד לגלות הוא נשאר מובדל ונעלה מן הגלות, מתבטא גם בכך, שכאשר מתרחשת מלחמה בין יעקב לבין שרו של עשו47 – "התאבקות" בין יעקב לבין הצד שמנגד לו – הרי אז "שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"48, יעקב נעשה שר ובעל הבית על המנגדים אליו, עד אשר שרו של עשו עצמו מוכרח להודות ש"לא יעקב... שמך כי אם ישראל כי שרית..."48.
וכך גם כאשר ירד יעקב למצרים, בנוסף לכך שנשאר נבדל מן המצרים49 בדומה לאמור לעיל בבית לבן – בהיותו בארץ גושן מיטב הארץ50 – הרי "ויברך יעקב את פרעה" – "שיעלה נילוס לרגליו .. ומשקה את הארץ"51: יעקב הוא המברך את פרעה, עד שפרעה יכיר בכך שפרנסת המצרים באמצעות הנילוס תלויה בברכתו של יעקב52.
ז. הפיכת הגלות לגאולה בכוחו של יוסף
וזהו החידוש של יוסף:
אצל יוסף הייתה ירידה לגלות, באופן שהיה נתון תחת שליטתם של פוטיפר, ולאחר מכן של פרעה – ולמרות זאת, גם במצב כזה הוא נשאר בדביקות מוחלטת באלוקות.
ולכן, כוחו של כל יהודי להתגבר על הגלות – שאצל כל יהודי קיימת גלות כפשוטה, תחת שליטת הגויים וכו' – נובע בעיקר מיוסף.
וכוח זה החדיר יוסף לבני ישראל על ידי ש"פירנסם וכלכלם בימי הרעב" – שהוא השפיע לכל השבטים53 מדרגתו וממעלתו, כדלעיל בסעיף ג', ועל ידי כך נמסר כוח זה לבניהם אחריהם, לכל אחד ואחד מישראל54 עד סוף כל הדורות.
וזהו גם סדר הבקשות במזמור "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף":
הערות
- 47. וישלח לב, כה. ובדרז"ל עה"פ.
- 48. שם, כט.
- 49. ועד שמבחר שנותיו של יעקב היו בארץ מצרים (בעה"ט (ועוד) ר"פ ויחי. היום יום יח טבת – נת' בארוכה בלקו"ש ח"י ע' 160 ואילך. ועוד). וראה זח"א רטז, ב (נת' במקומות שבהערה 27).
- 50. פרשתנו מז, יא. ועוד. – ולהעיר מלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 440 ואילך ובהנסמן שם.
- 51. פרשתנו שם, י ובפרש"י.
- 52. ראה בארוכה בזה – המשך באתי לגני השי"ת פי"ג (ובד"ה באתי לגני תשכ"ג – סה"מ באתי לגני ח"א ע' קסט ואילך). לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 32.
- 53. ואף ש(יעקב ו)השבטים עצמם (היו בארץ גושן ו)לא היו תחת שעבוד מצרים (רש"י וארא ו, טז) – מ"מ הוצרכו להשפעתו של יוסף בשביל בניהם אחריהם כו' (ראה תו"ח שם (קה, ב ואילך) בפי' "למחי' שלחני .. לפליטה גדולה" (פרשתנו מה, ה־ז)). ומ"מ נאמר "להחיות לכם" (פרשתנו שם) וכיו"ב – כי יוסף המשיך באחיו העילוי שנפעל ע"י בירור הגלות (בירור דתהו כו' – ראה תו"ח שם).
- 54. ואין לזה סתירה ש"אין קורין אבות אלא לשלשה" (ברכות טז, ב. תו"א ר"פ וארא ובכ"מ) – כמשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 241 הערה 17. ועוד.
רש"י על שמות ו׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ושני חיי לוי וגו'. לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל לֵוִי? לְהוֹדִיעַ כַּמָּה יְמֵי הַשִּׁעְבּוּד; שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים קַיָּם לֹא הָיָה שִׁעְבּוּד (שמות רבה א'), שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו" (שמות א), וְאַחַר כָּךְ "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ", וְלֵוִי הֶאֱרִיךְ יָמִים עַל כֻּלָּם:
ושני חיי לוי וגו׳ AND THE YEARS OF THE LIFE OF LEVI WERE etc. — Why is the number of the years of Levi mentioned? In order to tell us how long the period of slavery lasted — because so long as even one of the sons of Jacob (lit. the tribes) remained alive there was no slavery imposed upon the Israelites, as it is said, (Exodus 1:6) “And Joseph died and all his brethren”, and afterwards it is stated (Exodus 1:8), “Now there arose a king” (who enslaved them); and Levi lived the longest of all of them (Seder Olam 3).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך טו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יג ‹ 534 לקו"ש חכ"ה ע' 256
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

