243
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. היום השמיני של חנוכה הוא "זאת חנוכה" –
האמנם?
היום האחרון של חנוכה נקרא על פי מנהג ישראל "זאת חנוכה"1, ובפשטות הוא משום שבקריאת התורה ביום זה קוראים "זאת חנוכת המזבח"2.
מכיוון שמנהג ישראל תורה היא3, וכל ענייני התורה הינם בדיוק, מובן, שהשם "זאת חנוכה" משמעו כפירוש ומשמעות התיבות עצמן: "זאת חנוכה" – זהו חנוכה.
והיות שזה נאמר על היום האחרון, נמצא, כאילו הכוונה שדווקא יום ח' הוא חנוכה!
לכאורה היה ניתן לפרש את התוכן של "זאת חנוכה" במובן זה: ביום זה חנוכה נגמר ונשלם; או בסגנון אחר – כעת (ביום השמיני) ישנם כבר את כל ימי חנוכה.
אך עדיין אין זה "חלק", משום שזהו היפך משמעות השם, ששם זה ("זאת חנוכה") מתייחס ליום זה; וכפירוש של "זאת חנוכת המזבח" הנאמר בתורה: המילה "זאת"4 משמעה, שמצביעים על (דבר) יום מיוחד5.
ב. ימי חנוכה הם "מציאות אחת", מה חילוקם משאר החגים
בנוגע לימי החנוכה ידועה השאלה, האם כל הימים "הם מציאות אחת או נפרדים"6, והנפקא־מינה להלכה היא בנוגע לגר שנתגייר באמצע חנוכה או קטן שהגדיל – האם הם מחוייבים בנרות חנוכה. והגאון הרוגצ'ובי7 תולה זאת במחלוקת הראשונים בנוגע לנרות חנוכה.
על פי זה, באם נניח שימי החנוכה הינם "מציאות אחת", היה לכאורה ניתן להסביר מדוע קוראים ליום השמיני "זאת חנוכה": מכיוון שהם "מציאות אחת", "שטח אחד", נמצא, כי כל זמן שלא קיימים כל ימי החנוכה, חסר בכל
הערות
- 1. ראה ד"ה ברוך שעשה נסים (נדפס באוה"ת בראשית כרך ה תתקנז, ב ואילך) ספ"ד.
- 2. בפ' נשא ז, פד. שם, פח. וראה לקמן בפנים.
- 3. ראה תוד"ה נפסל מנחות כ, ב. מהרי"ל הובא ברמ"א יו"ד סשע"ו ס"ד. ובכ"מ.
- 4. וכן לשון "זה" – ראה הנסמן בהערה הבאה.
- 5. ראה פרש"י נח ט, יז. בא יב, ב. בשלח טו, ב שמיני יא, ב. ועוד.
- 6. ראה צפע"נ מהד"ת נט, ג – נעתק בצפע"נ כללים בערכו.
- 7. צפע"נ שם.
מנחות כ׳ ב - הטקסט מספריא
אַדְּרַבָּה: דָּם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן מַתִּיר כְּמוֹתָהּ, נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישָׁן.
אָמַר מָר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר עֵצִים אִיקְּרוֹ קׇרְבָּן? רַבִּי! לְרַבִּי מִבַּעְיָא בָּעוּ מֶלַח!
דְּתַנְיָא: ״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה? שְׁנֵי גְּזִרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים״, רַבִּי אָמַר: עֵצִים קׇרְבַּן מִנְחָה הֵן, וּטְעוּנִין מֶלַח, וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה.
וְאָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים.
סְמִי מִיכָּן עֵצִים, וְאֶלָּא קְרָא לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי דָּם – מֵ״עַל מִנְחָתֶךָ״ נָפְקָא!
The Gemara rejects this proof: On the contrary, blood should be included in the requirement to have salt applied, since it renders the offering permitted to be sacrificed and eaten, as is so with regard to the handful, which renders the remainder of the meal offering permitted to be eaten. In addition, blood becomes invalid at sunset and can no longer be sprinkled on the altar, as is the halakha with regard to the handful of a meal offering, whereas the limbs of the burnt offering may be sacrificed at any point during the night. The Gemara responds: These characteristics shared by the meal offering and the limbs of the burnt offering are more than those shared by the blood and the meal offering.
§ The Gemara continues discussing the baraita: The Master said above: Had the verse stated only: And every offering you shall season with salt, I would derive that this applies to even the wood and the blood, which are also termed: An offering. Therefore, the verse states “and every meal offering of yours” (Leviticus 2:13), to teach that just as the meal offering is unique in that other items come as a requirement for it, so too, anything that is unique in that other items come as a requirement for it requires the application of salt. Therefore, the wood and the blood do not require salting, as in their case no other item is needed. The Gemara asks: Whom did you hear who says that the wood is termed an offering? It is Rabbi Yehuda HaNasi. But according to Rabbi Yehuda HaNasi, doesn’t the wood in fact require salting?
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word korban teaches that one can voluntarily give wood as an offering for the altar. And how much wood must one bring if he does not specify an amount? Two logs. And the support for the fact that wood can be brought as a voluntary offering is from a verse, as the verse states: “And we cast lots for the wood offering” (Nehemiah 10:35). Rabbi Yehuda HaNasi says: This voluntary donation of wood is an offering like a meal offering, and therefore it requires salt and requires bringing to the corner of the altar, like a meal offering.
And Rava says: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, wood donated in this manner requires the removal of a handful, just as in the case of a meal offering, a portion of the wood must be removed and sacrificed separately. And Rav Pappa says that according to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, since it is an offering for the altar, the wood that is brought as an offering needs to be placed on other wood to burn, like any other offering that is burned on wood on the altar. Apparently, this means that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the wood is termed an offering, also holds that it requires the application of salt, in contrast to the ruling in the baraita.
The Gemara responds: Remove wood from the baraita here, as it is not excluded by the term “and every meal offering of yours.” The Gemara asks: But then, the phrase in the verse “and every meal offering of yours” is to exclude what? If it serves to exclude blood, this is derived from the continuation of the verse, which states: “From your meal offering,” as explained in the continuation of the baraita.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.