229

גם: בתפלה באופן כללי משתמשים בלשון "הוי'" או "אלקים", לא "א־ל ש־די"; אך בברכה מצינו את הלשון א־ל ש־די, כמו שיצחק אמר ליעקב²² "וא־ל ש־די יברך אותך ויפרך... ויתן לך את ברכת אברהם..."²³.

ד. הקושי בפסוק – תפלה בלשון של ברכה

על פי כל זה מתעוררת השאלה בפסוקנו "וא־ל ש־די יתן לכם רחמים":

כאן היה הרי מצב "מעיק" שנראה כעת צרה, כמו שיעקב אמר מיד בעת ששמע מהשבטים את מהלך העניינים – על כך ששמעון עוכב במצרים וצריך להביא גם את בנימין – "אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כולנה"²⁴; ויעקב התנגד בתקיפות לכך שבנימין ילך עמהם למצרים, והודיע²⁵ "לא ירד בני עמכם כי... והורדתם את שיבתי ביגון שאולה". וארך משך זמן בו "כילו לאכול את השבר"²⁶, ואחר כך נערך דיון שלם בין יעקב ובין יהודא.

ורק לאחר שיהודה טען "בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כולנו מתים ברעב אם לא נלך"²⁷ – הסכים יעקב לכך.

יתירה מזו: גם השבטים הבחינו שזוהי צרה, כמו שהם אמרו קודם לכן בפירוש²⁸ "אבל אשמים אנחנו... על כן באה אלינו הצרה הזאת".

ואם כן, לכאורה זהו דבר פשוט, שבמצב שכזה נדרשת לכל לראש תפלה לה', שהוא יחלצם מהצרה. מדוע יעקב אמר זאת בלשון ותוכן של ברכה "וא־ל ש־די יתן לכם רחמים" (וכפי שהמדרש²⁹ אכן אומר כאן "מה ראה יעקב לברכם בא־ל ש־די")?

לכן מבהיר רש"י ומפרש ומחדש, שמכיוון שנחוץ ענין התפילה, לכן יעקב אמר "הריני מתפלל עליכם"; ודבריו "וא־ל ש־די יתן לכם רחמים", אינן לשון התפלה (שאינה נזכרת בפסוק)³⁰ – אלא סיפור תוכן כוונת ותכלית התפלה, כפי שרש"י מפרש בהמשך לשונו "וא־ל ש־די (– שדי בנתינת רחמיו וכדי³¹ היכולת בידו ליתן) יתן לכם רחמים"³²,