228

לא חסר יותר שום דבר, חוץ מתפלה, וכפירוש רוב המפרשים הנ"ל.

ג. ההבדל בלשונות הפסוקים בין תפלה לברכה

ויש לומר הביאור בזה:

הלשונות בתורה, בהם נאמר כי ה' יתברך ישפיע טוב, יביא ישועה וכדומה, מופיעים בשני אופנים: בדרך ברכה או בדרך תפלה. החילוק ביניהם מובן בפשטות מהפסוקים שכבר נלמדו:

ענינה של תפלה הוא: אשר נמצאים במצב של מצוקה, הן בעת צרה מצד סכנה רחמנא ליצלן – כמו במקרה של יעקב כאשר שמע שעשו "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"¹², או מצד צורך והכרח מיוחד – כמו אצל יצחק ורבקה כאשר חלף זמן רב ולא נולדו להם ילדים, אזי מתפללים לקדוש־ברוך־הוא. וכך אכן מצינו בתורה באירועים הנזכרים: יעקב התפלל לה' יתברך "הצילני¹³ נא מיד אחי מיד עשו", וכן יצחק "ויעתר¹⁴ יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא"¹⁵.

ואילו ברכה עניינה – שתבוא תוספת טוב¹⁶ במצב ההווה. זאת רואים בלשון הברכה שנאמרה באברהם¹⁷ "ואברכך .. ואברכה מברכך"; וכך גם ביצחק "ויברכהו ה'"¹⁸, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" – הברכה התבטאה בכך שצמחה תבואה פי מאה.

וזהו גם תוכן הברכות האחרות, כמו ברכת יצחק ליעקב "ויברכהו .. ויתן לך האלקים..."¹⁹, וכיוצא בזה בשאר ברכות שבתורה.

מההבדלים הבולטים בין ברכה ותפלה: תפלה היא פניה אך ורק לקדוש־ברוך־הוא, מתפללים לה' שיעזור למי שמתפללים עבורו (כמו תפלת יצחק ויעקב הנ"ל "ויעתר יצחק לה'", "הצילני נא מיד אחי...")²⁰; לעומת זאת ברכה – נאמרת למי שמתברך, על דרך ברכת יצחק ליעקב