215
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לרצונו, מתוך הכרח, והרי זה כאילו לא עשה את המעשה הזה, אלא עשייתו היא "כאילו נעשה מאליו".
ה. הצלחת יוסף היא בהתאם לדרגת התבטלותו
וכך הוא ההבדל אצל יוסף:
בהיותו בבית פוטיפר, היה יוסף, אשר "הורד מצרימה", עבד לפוטיפר – ובהתאם לכך נעשתה גם עבודת ה' שלו בבחינת עבד, עבד ה', שכל מציאותו היא מציאות האדון. וזהו ההסבר, בפנימיות, לכך שהצלחתו של יוסף באה לידי גילוי בפרשתנו החל מ"חמישי" ואילך21, כי מפני התבטלותו לקדוש־ברוך־הוא, אשר נגרמה על ידי עבדותו, מפני כך22 "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח .. ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו".
אך כיון שבמצב זה, גם לאחר ההתבטלות עדיין קיימת מציאות של "יד" העבד, לכן גם ההצלחה האלקית התבטאה רק באופן של "ה' מצליח בידו", כדלעיל, ההצלחה האלקית מתבטאת, מלובשת, ולכן מוגבלת, בהתאם ל"ידו" ועשייתו של יוסף23.
אך כאשר הושיבו את יוסף בבית האסורים, נגרמה אצלו24 התבטלות מוחלטת לקדוש־ברוך־הוא, הוא נעשה כאין ואפס ממש, ולכן גם ההצלחה האלקית היא באופן של "ואשר הוא עושה ה' מצליח" – הצלחה שאינה במושגים של "איש", אלא רואים בודאות שזוהי יד ה', כדלעיל25.
אמנם גם הצלחה זו קשורה ל"ידו" ולעשייתו של יוסף, כפי שמדגישה התורה "ואשר הוא עושה ה' מצליח", וכך גם מודגש שיש מציאות של "ידו" – "אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו" – אך כיון שיוסף היה במצב של התבטלות מוחלטת כלפי הקדוש־ברוך־הוא, שאינה מותירה כלל מקום לתחושה של מציאות עצמית, כאסיר בבית האסורים – הרי גם "ידו" ועשייתו לא תפסו כלל מקום.
ולכן ההצלחה האלקית בעשייתו לא היתה מצומצמת ומוגבלת לפי אפשרויות "ידו" של הנברא, אלא היתה זו הצלחה אלקית שמעל לטבע לגמרי,
הערות
- 21. דלכאורה קודם שהורד – הי' צ"ל הוי' אתו ביתר שאת כו'.
- 22. להעיר מהמשך תרס"ו ע' שפד.
- 23. ובפרט עפמ"ש בהמשך תרס"ו שם (ע' שי. שיב. שכב) שיוסף בבית אדוניו (פוטיפר) הי' בבחי' עבד נאמן (ולהעיר מהלשון שם (ע' שכב) "אצל פוטיפר וכן אח"כ כשהי' מלך מצרים" – ומדלג על הצלחתו בבית הסהר).
- 24. להעיר ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (לקו"ד ח"ד תרי, ב ואילך. אגרות קודש שלו ח"ד ע' פד) אודות "גודל תועלת הרוחנית" הבאה ע"י מאסר. ע"ש.
- 25. ויש לקשר זה עם דברי הבחיי (סוף פרשתנו. נת' בד"ה ולא זכר תרע"ז, תפר"ח. ובכ"מ. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 99 ואילך), שיוסף נענש "לפי שבקש סבה", כי יוסף מצד מעלתו לא הי' צריך לבקש סיבה. וע"פ המבואר בפנים יש לומר ששייך להענין של ישיבתו בבית האסורים. וראה לעיל הערה 12.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ט ‹ ב'תתיז לקו"ש חכ"ה ע' 215
תורת מנחם 1
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת ח"י אלול ה'שי"ת לקו"ש חכ"ה ע' 215
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

