ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה וישב שיחה ב

214

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ההסבר לכך הוא:

ה"כלי" להצלחה האלקית, שמעל הטבע, היא, כנאמר במפורש בפסוק¹³ "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" – התבטלות¹⁴. ככל שאדם חש פחות את ישותו ומציאותו העצמית, כך "ה' אתו" יותר בגלוי – כוחו של הקדוש־ברוך־הוא ניכר יותר במעשיו.

וזהו ההבדל בין המצב של עבד, ובמיוחד בבית פוטיפר, שהיה שר גדול משרי מצרים, לבין המצב של אסיר בבית הסוהר:

על עבד אמנם נאמר, ש"מה שקנה עבד קנה רבו"¹⁵, שאין לו מציאות עצמאית, אך אין הכוונה שאין הוא מציאות כלל. בהחלט קיימת מציאות הפועלת ויוצרת, ואפילו גדולות – הרי זוהי מטרתו של העבד, לעבוד וליצור¹⁶ –

אך כיון שהוא נקנה לרבו, לכן כל פעולותיו ומעשיו כעבד אינם שייכים אליו, אלא לרבו.

לעומת זאת, מהותו של "אסיר" איננה לפעול וליצור, אלא, להיפך – הוא "אסור" – קשור, מנוע ומשולל כל אפשרות של עשיה ויצירה, ואפילו פעולות שהוא מוכשר ומסוגל לעשות¹⁷. בכל זמנו ובכל עניניו אין הוא "מהלך", ובודאי אינו הולך מחיל אל חיל וכו'¹⁸.

ולכן, אף כאשר מחייבים את האסיר לעשות מלאכה, אין המלאכה מתייחסת אליו כיוצרה.

לגבי עבד המשמעות היא, שכיון שהוא רכושו של האדון, הרי גם "ידו" ועשייתו נקנית לאדון, אך יש כאן "יד", כחלק של העבד. לעומת זאת האסיר, כל עשיותיו הן רק בהכרח, ומלכתחילה אין זו עשיה¹⁹. כפי שמבארים ה"אחרונים"²⁰ את משמעות הכלל "אונס רחמנא פטריה" (=האנוס – הקדוש־ברוך־הוא פטר אותו), שזאת משום שהוא עשה זאת לגמרי בניגוד

הערות

13. ישעי' סו, ב.
14. ראה גם לעיל ע' 118.
15. פסחים פח, ב. קידושין כג, ב. וראה רשב"א קידושין שם, שמלכתחילה נקנה לרבו.
16. שזהו גם אצל עבד פשוט (עיין ד"ה ומקנה רב ומאמרים שלאח"ז בהמשך תרס"ו). וראה לקמן הערה 19.
17. וכמדובר כמ"פ (שיחות פורים וש"פ צו תשל"ו. ש"פ נשא וש"פ קרח תשמ"ה) אשר י"ל שמטעם זה לא מצינו בעונשי התורה העונש דישיבה במאסר – כי מכיון שאדם לעמל יולד, לא יתכן שהתורה תענוש אדם (לישב במאסר), למנעו שלא יוכל למלאות תפקידו, להיות עמל בעולם. ע"ש.
18. להעיר מחילוק דיני עבד סתם ועבד כפות (גיטין כא, א. עח, א. ועוד).
19. בהמשך תרס"ו שם, שזהו ענינו של עבד פשוט, שהעבדות שלו היא מצד ההכרח והכפי' רק מצד קבלת עול האדון ולכן אינו מציאות לעצמו כלל (וראה שם ס"ע שכה ואילך, שהתענוג שלו הוא תענוג האדון ממש, ועבודתו נקראת ע"ש האדון עצמו. ע"ש). אבל בפרטיות יותר יש חילוק בין עבד פשוט שענינו – לעבוד את אדונו, ואסיר שענינו להיפך – שהוא אסור ואינו מציאות כלל.
20. ראה בית האוצר מע' א כלל כד. ועוד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.