196
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
של "ולאום מלאום יאמץ"39, "כשזה קם..."40.
אמנם, אדם זה נגאל בשלמות, אך רק אצלו אין מקום לאוייב – לגלות. ואילו "במקומה" של הגלות, לא קיימת גאולה.
האופן הנעלה יותר הוא, שאמנם ישנה ירידה למקומו ומדינתו של האוייב, ועד כדי "התלבשות" בתוך גלות, אך למרות זאת אין זה באופן שהגלות גורמת לירידה אמיתית – "אגאלתי" – אלא להיפך: הגלות עצמה הופכת לגאולה. ואז הגאולה הוא מושלמת, ואינה מותירה מקום לאוייב ולגלות.
וזהו פירושו של הפסוק41 "פדה בשלום נפשי42 מקרב לי" למרות שישנו מצב של "מקרב לי", מצב של מלחמה הבאה ב"התלבשות" בגלות, למרות זאת הפדיה היא באופן של "שלום".
משום שפדיה זו נובעת מדרגה שאין בה בכלל מושג של גלות, ולכן היא מביאה לידי כך, שהגלות עצמה43 תהפוך לגאולה44.
ה. שבטים; אבות; יוסף
שלשה אופנים אלו של גאולה מקבילים לשלש דרכים בעבודה הרוחנית – (א) שבטים, (ב) אבות, (ג) יוסף45:
השבטים היו רועי צאן, הם היו מתבודדים בשדה46, מנותקים מן העולם, כדי שבעיות העולם לא יטרידו אותם ולא יפריעו לדבקותם באלקות.
בפנימיות הענינים: בדרגת השבטים, "מרכבתא תתאה", יש חשיבות לעולם, ולכן, אילו היו יורדים ומתעסקים בעניני העולם, לא היו מסוגלים להישאר בדרגתם בדבקות באלקות באופן של
הערות
- 39. תולדות כה, כג.
- 40. פרש"י שם. וראה פסחים מב, ב. מגילה ו, א.
- 41. תהלים נה, יט.
- 42. ראה מכתב אדה"ז (נדפס באגרות קודש הנ"ל הערה 4): וכשקריתי* בספר תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו יצאתי בשלום. וראה לקמן בפנים סעיף ז.
- 43. ראה ירושלמי סוטה (פ"א סה"ח) בפי' "פדה בשלום גו' כי ברבים היו עמדי" שאנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד.
- 44. גולה בתוס' אלף (לקו"ת בהעלותך לה, ג).
- 45. בכל הבא לקמן – ראה תו"ח ויחי ד"ה בן פורת יוסף (קא, ד ואילך). ועד"ז בסה"מ תפר"ח ע' כג־ד, ס"ע כו ואילך. וראה גם סה"מ תקס"ה (ח"א) ע' קצב ואילך; אוה"ת מקץ כרך ו תתשב, א ואילך; סה"מ תרכ"ט ע' רנח־ט; המשך תרס"ו ע' שטו – אלא שבמקומות אלו מדובר במדריגת יוסף לגבי מדריגת האבות והשבטים, ולכן נכללו שם האבות והשבטים יחד.
- 46. וישלח לד, ה.
- . י"ג וכשהיינו קורא! מרכבה47.
- 47. להעיר ממה שאין מסככין בדבר הראוי לקבל טומאה – אפילו כשלא הוכשר לטומאה (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תרכט).
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
ויאמר ה' לה. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ; לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה):
שני גוים בבטנך. גיים כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):
ושני לאמים. אֵין לְאֹם אֶלָּא מַלְכוּת:
ממעיך יפרדו. מִן הַמֵּעַיִם הֵם נִפְרָדִים זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ:
מלאם יאמץ. לֹא יִשְׁווּ בִּגְדֻלָּה, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה (יחזקאל כ"ו), לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם:
ויאמר ה' לה AND THE ETERNAL SAID UNTO HER through a messenger: it was told to Shem by holy inspiration and he told it to her (Genesis Rabbah 63:7).
שני גויים בבטנך TWO NATIONS ARE IN THY WOMB —The word is written גיים (exalted, noble persons), an allusion to Antoninus and Rabbi (Rabbi Judah the Prince) from whose table neither radish nor lettuce was absent neither in summer nor in winter (Avodah Zarah 11a)
ושני לאמים AND TWO RACES — The word לאם always denotes a people that has all the characteristics of a kingdom (Avodah Zarah 2b)
ממעיך יפרדו SHALL BE PARTED FROM THY BOWELS —as soon as they leave thy body they will take each a different course — one to his wicked ways, the other to his plain life (Genesis 5:27)
מלאם יאמץ SHALL BE STRONGER THAN THE OTHER RACE —They will never be equally great at the same time: when one rises the other will fall. Thus it says, (Ezekiel 26:2) “[Because Tyre (colonised by Esau) says about Jerusalem] I shall be filled with her that is laid waste” — Tyre became full (powerful) only through the ruin of Jerusalem (Megillah 6a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

