181
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בהגיעו ל"עיר שכם אשר בארץ כנען"52, בארץ שעליה הבטיח לו הקדוש־ברוך־הוא בצאתו מבית אביו – "לך אתננה... והשיבותיך אל האדמה הזאת"53 – ומשום כך הוא רכש חלק בארץ54 –
וכיון שקניית "חלקת השדה" לא היתה לשם דירת קבע, אלא לצורך דירת עראי בלבד55, אין מסתבר שיסכים לשלם על כך יותר מהערך הרגיל56, ובודאי שלא "דמים מרובים"57.
ולכן אין רש"י יכול לקבל בדרך הפשט את פירושו של תרגום יונתן שהמילה "קשיטה" משמעותה מרגליות, כי לפי זה יצא שיעקב שילם מחיר גבוה ביותר – מאה מרגליות, ובמיוחד כאשר בפשטות סכום זה הוא יותר מ"ארבע מאות שקל כסף" – עבור דירת עראי.
לפיכך אומר רש"י ש"קשיטה" היא "מעה": יעקב שילם עבור חלקת השדה מאה מעה בלבד, חמשה שקלים58.
ו. הרכישה ב"קשיטה" – חשיבות מרובה
אך לפי זה, מתעוררת השאלה מצד
הערות
- 52. ראה רמב"ן שם ד"ה ויבא יעקב שלם.
- 53. ויצא שם, יג־טו. וראה רש"י שם ד"ה שוכב עלי'.
- 54. וראה ראב"ע ורמב"ן כאן*. – וי"ל שלרש"י מובן הוא בפשטות, ובפרט שכבר מצינו מעין זה גבי אברהם שנצטווה "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" (לך יג, יז), שגם בפשש"מ הי' זה להראות בעלות שלו בארץ (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 145 ואילך. וראה שם גם בנוגע ליעקב ע"פ פרש"י שהובא בסוף הערה הקודמת).
- 55. ואפילו ע"ז נענש (רש"י ישן ס"פ תולדות. פרש"י פרשתנו לה, א).
- 56. להעיר מפרש"י לעיל (לב, כה) שיעקב חזר על "פכים קטנים", ובגמרא (חולין צא, סע"א) למדו מזה שצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם.
- 57. ראה גם מלאכת הקודש על פרש"י כאן.
- 58. וראה מלאכת הקודש שם "איך חמור נשיא הארץ ימכור שדהו בסך מועט כזה" (וראה אברבנאל כאן. ולהעיר מבחוקותי (כז, טז): זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף) – כי "היתה ארץ מליחה .. לא מקום זרע .. א"נ מפני כבודו של יעקב אוזיל גבי' כו'". וברלב"ג כאן: קנה אותם בדמים מעטים כי לא הלך בגדולות לבקש מקום רחב לנטות שם אהלו אבל הספיק לו ההכרח (ועפ"ז אתי לשון רש"י לקמן (לד, ג) "בחלקת שדה קטנה" בפשטות, ואי"צ לדחוק שזהו רק בערך "והארץ .. רחבת ידים" (לקמן לד, כא)). ולהעיר מב"מ (עה, ב) קטינא דארעא בעשרה זוזי.
- . בכלי יקר (ועד"ז בספורנו ועוד) כאן, שקניית חלקת השדה היתה בשביל המזבח שבנה (ע"ש). אבל בפשוטו ש"מ צע"ג שהרי מצינו כמ"פ בקרא שהאבות בנו מזבחות (ראה לך יב, ז־ח. שם יג, יח. תולדות כו, כה. ועוד. וגם ביעקב – ויצא כח, יח. לקמן לה, ז) – ולא קנו מקום המזבח. – ובאמרי נועם עה"ת (ועד"ז במושב זקנים) כאן תי': לפי שהי' המקום ההוא של חמור וקרוב לעיר .. בוודאי היו הורסים אותו, ובשאר מקומות שבנה יצחק ויעקב .. לא הוצרכו לקנותם לפי שבהר ובמקום הרשות הי' שלא הי' אדון להם. ובפי' ר"א בן הרמב"ם עה"ת כאן. שהוכרח יעקב לקנות חלקת השדה לפי שבעלי' לא נתנו לו רשות לנטות אהלו כו', אבל בפשש"מ כאן אין אפילו רמז לכל זה (ופרש"י וארא ו, ט – הובא לקמן סוס"ז – הוא ע"פ "רבותינו דרשוהו").
רש"י על בראשית ל״ה:א׳ - הטקסט מספריא
קום עלה. לְפִי שֶׁאֵחַרְתָּ בַּדֶּרֶךְ נֶעֱנַשְׁתָּ וּבָא לְךָ זֹאת מִבִּתְּךָ (תנחומא):
קום עלה ARISE: GO UP [TO BETHEL] — Because you have delayed to fulfil your vow to sacrifice to me at Bethel you have been punished by this trouble of your daughter coming upon you (Genesis Rabbah 81:2).
רש"י על שמות ו׳:ט׳ - הטקסט מספריא
ולא שמעו אל משה. לֹא קִבְּלוּ תַנְחוּמִין:
מקצר רוח. כָּל מִי שֶׁהוּא מֵצֵר, רוּחוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּנְשִׁימָתוֹ: קָרוֹב לְעִנְיָן זֶה שָׁמַעְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵרַבִּי בָּרוּךְ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהֵבִיא לִי רְאָיָה מִמִּקְרָא זֶה, "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'" (ירמיהו ט"ז) – לָמַדְנוּ כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מְאַמֵּן אֶת דְּבָרָיו אֲפִלּוּ לְפֻרְעָנוּת מוֹדִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ ה', וְכָל שֶׁכֵּן הַאֲמָנָה לְטוֹבָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לָמָה הֲרֵעֹתָה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה "חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין" – יֵשׁ לִי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתַת הָאָבוֹת, הַרְבֵּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי אֲלֵיהֶם בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא אָמְרוּ לִי מַה שִּׁמְךָ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם:
וגם הקמתי וגו'. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה לֹא מָצָא קֶבֶר עַד שֶׁקָּנָה בְדָמִים מְרֻבִּים, וְכֵן בְּיִצְחָק עִרְעֲרוּ עָלָיו עַל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר חָפַר, וְכֵן יַעֲקֹב וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, לִנְטוֹת אָהֳלוֹ, וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתַי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לָמָה הֲרֵעֹתָה? וְאֵין הַמִּדְרָשׁ מִתְיַשֵּׁב אַחַר הַמִּקְרָא מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וּשְׁמִי ה' לֹא שָׁאֲלוּ לִי, וְאִם תֹּאמַר לֹא הוֹדִיעָם שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ, הֲרֵי תְּחִלָּה כְּשֶׁנִּגְלָה לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים נֶאֱמַר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים" (בראשית ט"ו), וְעוֹד הֵיאַךְ הַסְּמִיכָה נִמְשֶׁכֶת בִּדְבָרִים שֶׁהוּא סוֹמֵךְ לְכָאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל? לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר יִתְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ, דִּבּוּר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, וְהַדְּרָשָׁה תִדָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כ"ג) – מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת (סנהדרין ל"ד):
ולא שמעו אל משה BUT THEY HEARKENED NOT TO MOSES — they did not accept his words of comfort.
מקצר רוח THROUGH ANGUISH (lit. shortness) OF SPIRIT — If one is in anguish his breath comes in short gasps and he cannot draw long breaths. In a somewhat similar manner to this I heard this section expounded by Rabbi Baruch the son of Rabbi Eliezer, and he cited the following verse to me in proof of his explanation: (Jeremiah 16:21) “This once will I cause them to know My hand and My might, and they shall know that My Name is the Lord”. Rabbi Baruch said: we may learn from this text that when the Holy One, blessed be He, fulfils His words, even when it is a matter of punishment, He makes it known that His Name is the Lord; and, of course, this is all the more so, when He fulfils His words in a matter of bestowing reward. — Our Rabbis explained it (this section) as having reference to what precedes it — that Moses said (5:22): “Wherefore hast thou done so evil [to this people]”. Whereupon God said to him, “Alas, for those that are gone (i. e. the patriarchs) and are no more to be found! I really have reason to deplore the death of the patriarchs. Many a time did I reveal Myself to them by the name ‘God Almighty’, and not once did they ask Me, What is Thy Name? (i. e. what is the name that describes Thy true essence); but thou hast at once said (Exodus 3:13) “[If they ask] ‘what is His name’, what shall I say unto them?!” (Exodus Rabbah 6:4; Sanhedrin 111a).
וגם הקמתי וגו׳ ALSO I SET UP [MY COVENANT WITH THEM TO GIVE THEM THE LAND OF CANAAN], and yet when Abraham wished to bury Sarah he could not obtain a grave until he purchased one at a high price. So, too, in the case of Isaac, people strove with him for possession of the wells which he had dug. Similarly, of Jacob it is stated, (Genesis 33:19) “He purchased a parcel of field,” in which to pitch his tent. Yet none of them criticised My dealings with them, whilst you say “Wherefore hast Thou done so evil [to this people!]” — But this Midrashic exposition does not fit in with the text for several reasons. Firstly, because Scripture does not state “And they did not ask of Me regarding my Name, the Lord”. And if you say in refutation of my objection that they did not mean that ושמי ה' לא נודעתי actually signifies that they did not ask what is My Name, but it means “He did not tell them that this was His Name and yet they did not ask Him what it was”, then I reply that these words cannot mean that He did not tell them His name, for at the very first when He revealed Himself to Abraham at the Covenant “between the pieces’’ it is said, (Genesis 15:7) “I am the Lord (אני ה׳) who brought thee out from Ur of the Chaldees”. Further (secondly), how does the context run on to the statements which Scripture places after the above verses, viz., “And I have also heard etc.” and “Wherefore say unto the children of Israel etc.”? Therefore I say: let Scripture be explained in its literal sense so that each statement fits into its proper setting, but the Midrashic exposition may also be given, if you like, as it is said (Jeremiah 23:29) “Is not my word like as fire, saith the Lord, and like a hammer which, by the force of its own blow, the rock at which it strikes shatters in pieces”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.