180
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שתרגום המילה כבשים היא "עאן" כפי שמופיע שם, ובנוסף לכך מוסיף כאן תרגום אונקלוס, כדרכו במקומות רבים, הסבר לענין, שהכבשים היו "חריפין" – צאן משובח44, שעל־ידי כך יובן הענין של היותן "לעדה" וכדומה –
לצורך הבנת פשוטו של מקרא מוסיף התרגום את המילה "חורפן".
אך נדרש הסבר על פירוש רש"י כאן: מה רצה התלמיד (או רש"י בעצמו) להוסיף להבנת הענין, שמשמעות המילה "קשיטה" היא "מעה", על ידי התוספת "ותרגומו..."?
ה. רכישת חלקת השדה – במחיר רגיל
ויש לומר, שההסבר לכל זאת הוא:
ההכרח של רש"י לומר ש"קשיטה" היא "מעה" אינה מדברי רבי עקיבא "כשהלכתי לכרכי הים..." (שאותו אין מביא רש"י כל כך כהוכחה, אלא בעיקר לצורך תוספת ביאור, כדלהלן, בסעיף ו'), אלא בעיקר מתוכן הפסוקים:
לפי הסיפור, שכאשר הגיע יעקב לשכם הוא רכש את "חלקת השדה אשר נטה שם אהלו", ללא שום פרטים נוספים, מניחים בפשטות, שהוא שילם על כך מחיר רגיל, כי היתה זו רכישה רגילה, ללא מיקוח וכדומה, ובודאי מנוגד לפשט לומר שהוא שילם עבור זאת "דמים מרובים"45: אברהם שילם "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"46 על מערת המכפלה, כי הוא היה זקוק למערת המכפלה "לאחוזת קבר"47, אך בעניננו, יעקב היה באמצע דרכו "לבוא אל יצחק אביו"48 בחברון49, וכפי שאמר יעקב אבינו מלכתחלה בתפלתו, בצאתו מבית אביו – "ושבתי בשלום אל בית אבי"50.
והסיבה לכך שיעקב רכש את "חלקת השדה", ודוקא ביער שכם ששהה בה ששה חדשים, ולא לפני כן, בסוכות, ששם שהה שמונה עשר חדשים51, לא היתה כדי להשתקע שם – שהרי היה בדרכו לחברון, כדלעיל – אלא רק כדי להביע את חביבותו לארץ, שמיד
הערות
- 44. ואף שבפ' וירא שם נאמר גם "כבשות" (סתם) ות"א שם "חופרן" (ולא – "חורפן דעאן") – י"ל כי קיצר בלשונו וסמך ונמשך למ"ש לפנ"ז "כבשות הצאן". ואף שע"פ המבואר בפנים נמצא שלא תרגם תיבת "כבשות" – י"ל שמפרש הענין ולא התיבה וע"ד פרש"י (ראה רש"י מקץ מא, מז. מג, ג) שהת"א פירש הענין. ויל"ע בכללי הת"א האם דרכו ורגיל בכך.
- 45. ל' רש"י וארא ו, ט ("ורבותינו דרשוהו") בנוגע לקניית מערת המכפלה ע"י אברהם. וראה לקמן סעיף ז.
- 46. ח"ש כג, טז. – וכן יעקב שנתן לעשו בשביל חלקו במערה "כל כסף וזהב שהביא מבית לבן" (פרש"י ויחי נ, ה "ועוד מדרשים").
- 47. ח"ש שם, ד (וכמ"פ שם לאח"ז).
- 48. ויצא לא, יח. וראה לקמן הערה 55.
- 49. פרשתנו שם, כז.
- 50. ויצא כח, כא.
- 51. רש"י פרשתנו לג, יז. וראה רש"י ישן ס"פ תולדות ששהה בדרך שתי שנים.
רש"י על בראשית מ״א:מ״ז - הטקסט מספריא
ותעש הארץ. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְאֵין הַלָּשׁוֹן נֶעֱקָר מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה:
לקמצים. קֹמֶץ עַל קֹמֶץ, יָד עַל יָד, הָיוּ אוֹצְרִים:
ותעש הארץ AND THE EARTH BROUGHT FORTH — understand it as the Targum does: the inhabitants of the land gathered. Still the word ותעש does not really lose its meaning of “doing” or “making”.
לקמצים BY HANDFULS — they stored up the grain handful upon handful, fist upon fist.
רש"י על שמות ו׳:ט׳ - הטקסט מספריא
ולא שמעו אל משה. לֹא קִבְּלוּ תַנְחוּמִין:
מקצר רוח. כָּל מִי שֶׁהוּא מֵצֵר, רוּחוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּנְשִׁימָתוֹ: קָרוֹב לְעִנְיָן זֶה שָׁמַעְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵרַבִּי בָּרוּךְ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהֵבִיא לִי רְאָיָה מִמִּקְרָא זֶה, "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'" (ירמיהו ט"ז) – לָמַדְנוּ כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מְאַמֵּן אֶת דְּבָרָיו אֲפִלּוּ לְפֻרְעָנוּת מוֹדִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ ה', וְכָל שֶׁכֵּן הַאֲמָנָה לְטוֹבָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לָמָה הֲרֵעֹתָה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה "חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין" – יֵשׁ לִי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתַת הָאָבוֹת, הַרְבֵּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי אֲלֵיהֶם בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא אָמְרוּ לִי מַה שִּׁמְךָ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם:
וגם הקמתי וגו'. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה לֹא מָצָא קֶבֶר עַד שֶׁקָּנָה בְדָמִים מְרֻבִּים, וְכֵן בְּיִצְחָק עִרְעֲרוּ עָלָיו עַל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר חָפַר, וְכֵן יַעֲקֹב וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, לִנְטוֹת אָהֳלוֹ, וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתַי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לָמָה הֲרֵעֹתָה? וְאֵין הַמִּדְרָשׁ מִתְיַשֵּׁב אַחַר הַמִּקְרָא מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וּשְׁמִי ה' לֹא שָׁאֲלוּ לִי, וְאִם תֹּאמַר לֹא הוֹדִיעָם שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ, הֲרֵי תְּחִלָּה כְּשֶׁנִּגְלָה לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים נֶאֱמַר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים" (בראשית ט"ו), וְעוֹד הֵיאַךְ הַסְּמִיכָה נִמְשֶׁכֶת בִּדְבָרִים שֶׁהוּא סוֹמֵךְ לְכָאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל? לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר יִתְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ, דִּבּוּר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, וְהַדְּרָשָׁה תִדָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כ"ג) – מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת (סנהדרין ל"ד):
ולא שמעו אל משה BUT THEY HEARKENED NOT TO MOSES — they did not accept his words of comfort.
מקצר רוח THROUGH ANGUISH (lit. shortness) OF SPIRIT — If one is in anguish his breath comes in short gasps and he cannot draw long breaths. In a somewhat similar manner to this I heard this section expounded by Rabbi Baruch the son of Rabbi Eliezer, and he cited the following verse to me in proof of his explanation: (Jeremiah 16:21) “This once will I cause them to know My hand and My might, and they shall know that My Name is the Lord”. Rabbi Baruch said: we may learn from this text that when the Holy One, blessed be He, fulfils His words, even when it is a matter of punishment, He makes it known that His Name is the Lord; and, of course, this is all the more so, when He fulfils His words in a matter of bestowing reward. — Our Rabbis explained it (this section) as having reference to what precedes it — that Moses said (5:22): “Wherefore hast thou done so evil [to this people]”. Whereupon God said to him, “Alas, for those that are gone (i. e. the patriarchs) and are no more to be found! I really have reason to deplore the death of the patriarchs. Many a time did I reveal Myself to them by the name ‘God Almighty’, and not once did they ask Me, What is Thy Name? (i. e. what is the name that describes Thy true essence); but thou hast at once said (Exodus 3:13) “[If they ask] ‘what is His name’, what shall I say unto them?!” (Exodus Rabbah 6:4; Sanhedrin 111a).
וגם הקמתי וגו׳ ALSO I SET UP [MY COVENANT WITH THEM TO GIVE THEM THE LAND OF CANAAN], and yet when Abraham wished to bury Sarah he could not obtain a grave until he purchased one at a high price. So, too, in the case of Isaac, people strove with him for possession of the wells which he had dug. Similarly, of Jacob it is stated, (Genesis 33:19) “He purchased a parcel of field,” in which to pitch his tent. Yet none of them criticised My dealings with them, whilst you say “Wherefore hast Thou done so evil [to this people!]” — But this Midrashic exposition does not fit in with the text for several reasons. Firstly, because Scripture does not state “And they did not ask of Me regarding my Name, the Lord”. And if you say in refutation of my objection that they did not mean that ושמי ה' לא נודעתי actually signifies that they did not ask what is My Name, but it means “He did not tell them that this was His Name and yet they did not ask Him what it was”, then I reply that these words cannot mean that He did not tell them His name, for at the very first when He revealed Himself to Abraham at the Covenant “between the pieces’’ it is said, (Genesis 15:7) “I am the Lord (אני ה׳) who brought thee out from Ur of the Chaldees”. Further (secondly), how does the context run on to the statements which Scripture places after the above verses, viz., “And I have also heard etc.” and “Wherefore say unto the children of Israel etc.”? Therefore I say: let Scripture be explained in its literal sense so that each statement fits into its proper setting, but the Midrashic exposition may also be given, if you like, as it is said (Jeremiah 23:29) “Is not my word like as fire, saith the Lord, and like a hammer which, by the force of its own blow, the rock at which it strikes shatters in pieces”.
רש"י על בראשית ל״ג:י״ז - הטקסט מספריא
ויבן לו בית. שָׁהָה שָׁם י"ח חֹדֶשׁ, קַיִץ וְחֹרֶף וְקַיִץ (מגילה י"ז), סֻכּוֹת – קַיִץ; בַּיִת – חֹרֶף, סֻכּוֹת – קַיִץ:
ויבן לו בית AND HE BUILT FOR HIMSELF A HOUSE — He stayed there eighteen months — summer, winter and summer again (Megillah 17a); for the first mention of Succoth (booths which are erected for the cattle) points to the summer (when booths are necessary for the cattle), the mention of building a house to the winter, and the second mention of booths to the next summer.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.