164

לפי זה יש לבאר את הקשר של "פדה בשלום נפשי" דווקא לחסידות חב"ד.

בתורת החסידות הכללית, שבה הדגש העיקרי הוא על אמונה, אין מתאים עניין ה"שלום", כי באמונה אין מלכתחילה מקום לשתי דעות או יותר, באמונה מאירה האמת⁴³ ללא ההעלם וכדומה, עד לאופן של אחדות פשוטה.

החידוש בחסידות חב"ד הוא, שמביאים את ענייני החסידות לעולם השכל, ולכאורה, זהו דבר והיפוכו: באופן טבעי קיימות בשכל האדם דעות רבות – אין דעותיהן שוות⁴⁴. השכל⁴⁵ מאפשר ניגודים ומחלוקת. ובדומה לכך הסדר להשגת רעיון שכלי הוא על ידי מעבר של קושיות והעלם וכדומה עד שמבינים את המסקנה כראוי⁴⁶ – וביחד עם זאת מושגים בשכל העניינים של פנימיות התורה, אשר "לית תמן לא קשיא... ולא מחלוקת" – השכל קולט את העניינים בלי קושיות⁴⁷ ובלי מחלוקת.

ויוצא מכך, שבאמצעות תורת חסידות חב"ד משכינים "שלום" בתוך ה"רבים".

ז. אופנים שונים להשכנת שלום

אך עצם המשכת ה"שלום" בתוך ה"רבים", כך שיהיו "עמדי", יכולה להיעשות בשני אופנים:

דרך אחת היא – "מלמעלה למטה", ש"ממשיכים" את האחדות למקום שיש בו ריבוי והתחלקות. הדרך השנייה היא – "שלום ממטה למעלה", שאין ממשיכים שלום ואחדות למקום של רבים, אלא שהשלום נוצר מצד הרבים – "מטה" – עצמם. וזהו, כמובן, חידוש נעלה הרבה יותר, שהריבוי עצמו הופך לאחדות.

דוגמא לשני אופנים אלו בהלכה קיימת בפסק דין של סנהדרין:

בסנהדרין צריכים להיות דווקא "רבים"⁴⁸, ועל־פי טבע יש לכל אחד מהם גישה ודרך שונה בהבנה ובמחשבה – אין דעותיהן שוות. ומשום כך "אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד"⁴⁹, כי מלכתחילה יש להם שיטה