162

לסבור³⁴), ואף בפשטות – דורות התנאים והמשנה, ומאוחר יותר דורות האמוראים והגמרא, שבה מתבאר בהרחבה ובאריכות "קוצר מילי'"³³ של המשנה.

וכך גם סדר הגילוי של תורת החסידות, בתחילה על ידי אדמו"ר הזקן ולאחר מכן על ידי אדמו"ר האמצעי:

אדמו"ר הזקן גילה את ענייני החסידות באופן שהפרטים עדיין כלולים בתמצית – דרגת החכמה של תורת החסידות. ואדמו"ר האמצעי גילה אותם בביאור נרחב, בהתפשטות של אורך ורוחב של בינה. כפי שרואים במאמרי החסידות שלו, שיש בהם הרחבה בביאורים רבים וכו'.

ועל ידי כך שאדמו"ר האמצעי גילה את ענייני החסידות בהתרחבות והתפשטות של בינה, הבנה והשגה, הגיעו ענייני תורת החסידות לתוכן כזה שכל אחד יכול להשיג אותם עוד יותר בשכלו³⁵.

בדומה להבדל הכללי של חכמה לבינה אצל האדם: בחכמה "נתפסת" הנקודה הכללית של השכל, הנעלית מכלי ההשגה וההבנה. רק כאשר היא יורדת ל"בינה", שתפקידה לפרט את הרעיון לפרטיו, דבר דבור על אופניו, יכול האדם לתפוס את הרעיון, והוא מתאחד אצלו עם כלי ההשגה השכלית.

וזהו ההסבר לכך מדוע דווקא בגאולת אדמו"ר האמצעי מודגש הקשר לאמירת הפסוק "פדה בשלום" על ידי כל אחד ואחד, כדלעיל – כי בכך מתבטא החידוש של גילוי תורת החסידות על ידי אדמו"ר האמצעי לעומת הגילוי על ידי אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר האמצעי גילה את תורת החסידות, שהיא "פדה בשלום" שבתורה, באופן שהיא תוכל להיקלט בהבנה ובהשגה של כל אחד ואחד.

ה. שני אופני השלום

ויש להסביר ביתר עומק:

הענין של "פדה בשלום נפשי" מופיע באופן גלוי יותר בקשר לגאולת אדמו"ר האמצעי, משום שבכך נוצרה שלמות נעלית יותר בעניין של "פדה בשלום"³⁶. ההבדל אינו רק עד כמה גלוי הענין של "פדה בשלום" – אם הוא מופיע רק בתמצית, או גם בהתפשטות אצל כל אחד ואחד, אלא יש הבדל גם באופן ובאיכות השלום.

וגם ענין זה נרמז בפרשת ויצא –