161
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הבבלי לבין התלמוד הירושלמי28: על התלמוד הבבלי נאמר29 "במחשכים הושיבני", כי ענייני התורה מופיעים שם באופן שכדי להגיע לביאור הענין, אל המסקנה, יש לעבור דיונים רבים, שקלא וטריא, קושיות ודומה – "במחשכים", ולעומת זאת, בתלמוד הירושלמי אין כל כך הרבה קושיות ודיונים, שם מופיעים ענייני התורה מלכתחילה באופן ברור יותר, כך שאפשר להגיע מהר יותר אל המסקנה.
אך למרות זאת, כיון שגם התלמוד הירושלמי הוא תורת הנגלה, שמדובר בה על ענייני העולם – "אילנא דטוב ורע"25 – המסתירים את האמת שבתורה, לכן יש גם בתלמוד הירושלמי ההסתר של – במידה מועטת לפחות – קושיות וכו'.
ואילו בפנימיות התורה – "לית תמן לא קשיא... ולא מחלוקת". כי בפנימיות התורה עוסקים בגלוי בעניינים רוחניים ואלוקיים, הנעלים גם בגלוי30 מהעלם והסתר העולם, ולכן אין שם מקום לקושיות וכו'. זוהי פדייה בדרך שלום, "פדה בשלום נפשי"31.
וזהו הקשר של גאולת אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי עם אמירת הפסוק "פדה בשלום נפשי" – כי גאולתם לא היתה רק גאולה פרטית, אלא גאולה כללית, גם של התורה, גאולה של תורת החסידות, פנימיות התורה, שמהותה היא, כדלעיל, הענין של "פדה בשלום" בתורה עצמה.
ד. חכמה ובינה בגילוי החסידות
ידוע32 שגילוי תורת החסידות היה באופן מסודר, בהתאם לסדר ההתגלות של רעיון שכלי חדש, שבתחילה מתגלית תמצית הרעיון (חכמה), הנקודה הכללית, הנעלית מפרטים, ולאחר מכן יורדת הנקודה לבינה, בהבנה והשגה, שהרעיון נעשה מובן על כל פרטיו.
וכפי שמוצאים בסדר ההתגלות של הנגלה שבתורה: בתחילה באה "משנה", שהיא "דבר קצר וכולל עניינים רבים"33, ורק לאחר מכן באים הדיונים במשנה (לגמור ואחר כך
הערות
- 28. בהבא לקמן – ראה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ד ואילך. ד"ה אמר רבא תש"ח פי"א. ובכ"מ. ולהעיר ממחז"ל (סנהדרין כד, א) ת"ח שבא"י שמנעימין זל"ז בהלכה כו' ת"ח שבבבל שמחבלים זל"ז כו': נוחין כו' מרורין כו'.
- 29. איכה ג, ו. סנהדרין שם.
- 25.
- 30. כי התורה בכלל – קדמה אלפיים שנה לעולם (ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד וש"נ. זח"ב מט, א) – לעולם כפי שנברא על מילואו ואפילו לג"ע שבו.
- 31. ראה גם סד"ה פדה בשלום העת"ר (בהמשך תער"ב ח"ב) ושנת עזר"ת.
- 32. בהבא לקמן – ראה בלקו"ש שבהערה 4 (ובהנסמן שם). ועייג"כ לקוטי לוי"צ – אגרות־קודש (ס"ע שלג ואילך).
- 33. ל' הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ (רד"ה אחרי כן ראה להסתפק).
בראשית רבה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (איוב כ, ד): הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי וגו', אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת מִן הַחֳמָרִין, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ מַה שִּׁבָּרוֹן נַעֲשָׂה בַּמְּדִינָה הַיּוֹם, שֶׁל שִׁשִּׁי הָיוּ שׁוֹאֲלִין שֶׁל חֲמִישִׁי, וְשֶׁל חֲמִישִׁי שֶׁל רְבִיעִי, וְשֶׁל רְבִיעִי שֶׁל שְׁלִישִׁי, וְשֶׁל שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁנִי, וְשֶׁל שֵׁנִי שֶׁל רִאשׁוֹן, וְשֶׁל רִאשׁוֹן לְמִי הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל, וְלֹא לִבְנֵי הַמְדִינָה שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין בְּדִימוּסָהּ שֶׁל מְדִינָה. אַף כָּאן כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם הָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לָאֵלּוּ מַה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּכֶם, הַיּוֹם שֶׁל שִׁשִּׁי שׁוֹאֵל שֶׁל חֲמִישִׁי וכו' עַד לָרִאשׁוֹן לְמִי הָיוּ שׁוֹאֲלִין, לֹא לַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה הַתּוֹרָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וגו', וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, דִּכְתִיב (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, הֱוֵי הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד וגו', הַתּוֹרָה יוֹדַעַת מַה קֹּדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲבָל אַתָּה אֵין לְךָ עֵסֶק לִדְרשׁ אֶלָּא (איוב כ, ד): מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן סִירָא אָמַר בְּגָדוֹל מִמְךָ אַל תִּדְרשׁ, בְּחָזָק מִמְךָ בַּל תַּחְקֹר, בְּמֻפְלָא מִמְּךָ בַּל תֵּדָע, בִּמְכֻסֶּה מִמְךָ אַל תִּשְׁאַל, בַּמֶּה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
מדרש תנחומא, וישב ד׳ - הטקסט מספריא
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם (תהלים סו, ה). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אַף הַנּוֹרָאוֹת שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ, בַּעֲלִילָה אַתְּ מְבִיאָן. בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי בֶרֶכְיָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב), זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמַּחֲשִׁיךְ פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּרִיּוֹת.
וְאָדָם נִבְרָא בַשִּׁשִּׁי וַעֲלִילָה נִתְלָה בוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת הַמִּיתָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ כָּתַב גֵּט, נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְהַגֵּט בְּיָדוֹ, מְבַקֵּשׁ עֲלִילָה לִתְּנוֹ לָהּ. אָמַר לָהּ: מִזְגִי לִי אֶת הַכּוֹס שֶׁאֶשְׁתֶּה. מָזְגָה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּטַל הַכּוֹס מִיָּדָהּ, אָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. אָמְרָה לוֹ: מַה פִּשְׁעִי. אָמַר לָהּ: צְאִי מִבֵּיתִי שֶׁמָּזַגְתְּ לִי כּוֹס פָּשׁוּר. אָמְרָה לוֹ: כְּבָר הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עֲתִידָה לִמְזֹג לְךָ כּוֹס פָּשׁוּר, שֶׁכָּתַבְתָּ הַגֵּט וַהֲבֵאתוֹ בְּיָדֶךָ. אַף כָּךְ, אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל שֶׁלֹּא בָרָאתָ עוֹלָמְךָ קֹדֶם שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, הָיְתָה תוֹרָה אֶצְלְךָ אָמוֹן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, ל), שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, וּכְתִיב בָּהּ, זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד). אִלּוּלֵי שֶׁהִתְקַנְתָּ מָוֶת לַבְּרִיּוֹת, הָיִיתָ כּוֹתֵב בָּהּ כָּךְ. אֶלָּא בָּאתָ לִתְלוֹת בִּי אֶת הָעֲלִילָה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְגוֹ' (דברים א, לה). אִישׁ, זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו (במדבר יב, ג), הָאִישׁ הַמְּסֻיָּם בָּאֲנָשִׁים. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר, וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים (ש״א יז, יב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה (שמות ו, א), בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ, י), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּיוֹסֵף, וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם, עַל יְדֵי לָשׁוֹן שֶׁל אַרְגָּמָן שֶׁעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, נִכְתַּב עָלָיו אַרְבַּע אוֹנָאוֹת. פַּסִּים, פ' פּוֹטִיפַר, ס' סוֹחֲרִים, י' יִשְׁמְעֵאלִים, מ' מִדְיָנִים. בִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים גָּרַם לְכָל הַשְּׁבָטִים לֵירֵד לְמִצְרָיִם. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם גְּזֵרַת יָדֹעַ תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וְיִשְׂנְאוּהוּ אֶחָיו וְיִמְכְּרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיוֹרִידוּהוּ לְמִצְרַיִם וְיִשְׁמַע יַעֲקֹב שֶׁיּוֹסֵף חַי בְּמִצְרַיִם וְיֵרֵד עִם הַשְּׁבָטִים וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ שָׁם. הֱוֵי, וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, אַל תִּקְרֵי הוּרַד אֶלָּא הוֹרִיד אֶת אָבִיו וְהַשְּׁבָטִים לְמִצְרָיִם.
אָמַר רַבִּי תַנְחוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְפָרָה שֶׁמְּבַקְשִׁין לִתֵּן עֹל בְּצַוָּארָהּ, וְהִיא מוֹנַעַת הָעוֹל מִן צַוָּארָהּ. מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת בְּנָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּבַקְשִׁין בּוֹ לַחֲרוֹשׁ, וְהָיָה הָעֵגֶל גּוֹעֶה. שָׁמְעָה הַפָּרָה בְּנָהּ גּוֹעֶה, הָלְכָה שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵם גְּזֵרַת יָדֹע תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם וּפָרְעוּ אֶת הַשְּׁטָר. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה וְגוֹ'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.