139

להרעיב ולסגף עצמו⁷, שהרי מחליש כחו ולא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית בכח".

הלכות אלו – "אין הפועל רשאי ..." – מובאות גם ברמב"ם⁸. אך שם הן מובאות בהלכה הקודמת⁹, לפני¹⁰ שהוא אומר "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול...".

ב. הרמב"ם – הלכות הלכות; אדמו"ר הזקן – הלכות בטעמיהן

לכאורה, אפשר היה לומר, ששינוי זה אינו בתוכן, אלא בסדר הדברים בלבד, בהתאם להבדל שבין ספרו של הרמב"ם לבין שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן:

הרמב"ם¹¹ כתב את ספרו "הלכות הלכות"¹² – ללא טעמי ההלכות¹³, ואילו אדמו"ר הזקן כתב את שולחנו דוקא "הלכות בטעמיהן"¹⁴.

ולפיכך: אדמו"ר הזקן קבע את סדר ההלכות באופן המבטא את הטעם וההגדרה של ההלכות, ולכן הוא מביא את כל ההלכות באותו סעיף, לאחר הקדמה כללית לכולן: "וכדרך שבעל הבית מוזהר... כך העני מוזהר שלא יבטל מלאכת בעל הבית" – שזהו הכלל של כל הדינים.

ובהקדמה עצמה הוא קובע תחלה את האזהרה והחובה "לדקדק על עצמו בזמן .. וכן חייב לעבוד בכל כחו", ולאחר מכן, האיסור הנובע מכך, שמכך נלמדת מסקנה גם לגבי זמן המלאכה – "אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה...".

ואילו הרמב"ם עוסק בעיקר בפסק ההלכה, ולכן הוא קובע את ההלכות לפי זמן קיומן: תחלה מופיע האיסור שלפני זמן המלאכה בפועל – "אין הפועל רשאי..." ורק לאחר מכן מופיעות האזהרות של זמן המלאכה עצמה – "חייב לדקדק על עצמו בזמן .. וכן חייב לעבוד בכל כחו".

ובנוסף לכך: ההלכות "אין הפועל רשאי..." הן המשך לענינים שהם "מרמה", לכאורה, שרשאי הפועל לעשות, כפי שמפרט הרמב"ם לפני