ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה ויצא שיחה א

139

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

א. "העני מוזהר שלא יבטל מלאכת בעל הבית"

בסוף הלכות שכירות¹ פוסק הרמב"ם: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן .. וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר² כי בכל כחי עבדתי את אביכן. לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר³ ויפרץ האיש מאד מאד".

דין זה מובא גם בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן⁴, ואלה דבריו: "וכדרך שבעל הבית מוזהר שלא לגזול שכר העני ולא לאחרו, כך העני מוזהר שלא יבטל מלאכת בעל הבית ויבטל מעט כאן ומעט כאן ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכרו אף בעולם הזה, שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד".

במבט ראשון נראה, שאדמו"ר הזקן מעתיק את לשון הרמב"ם, בשינויים קלים בלבד. אך בעיון מדוקדק יותר רואים שיוני מהותי⁵ בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן:

לאחר ההוכחה הנלמדת מיעקב, ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: "לפיכך אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום, וכן אין האדם רשאי לעשות מלאכה בבהמתו בלילה⁶ ולהשכירה ביום, ואין הפועל רשאי

הערות

1. פי"ג ה"ז.
2. פרשתנו לא ו.
3. שם ל, מג.
4. חלק חו"מ הלכות שאלה ושכירות וחסימה סעיף כ.
5. השינוי שברמב"ם מתחיל ההלכה "כדרך", ובשו"ע אדה"ז "וכדרך" – יש לומר, כי בשו"ע אדה"ז בא בהמשך לההלכות הסמוכות לפנ"ז (באותו הסימן) שבהן מדובר על האזהרה "שלא לגזול שכר העני ולא לאחרו": משא"כ ברמב"ם כתב עד"ז לא בפרק זה, כ"א לפנ"ז – בפי"א שם, ותחלת ההלכה (ה"ז) "כדרך שמוזהר" – באה כסיום כל הלכות שכירות.
6. ברמב"ם (שם ה"ו) "או לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית" – ועד"ז הוא בסמ"ג דלקמן הערה 20 (ובתוספתא שבהערה 8 "לחרוש" (וכ"ה ברי"ף ב"מ פ"ז (פט, א) וברא"ש שם ס"ג)). ובירושלמי (שבהערה 8) "לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנו ביום". ולכאורה הוי שינוי בדין, אם האיסור הוא דוקא כשעובד בלילה או רק בערבית – ראה חסדי דוד לתוספתא שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.