120
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לפי הרמב"ם הענין של "ויתן לו מעשר" אינו כמצות מעשר שלאחר מתן תורה, כי "אין המעשרות נוהגות אלא בגידולי קרקע שלו"39,
אלא היה זה מעשר מן השלל שלקח40, כפי שמבאר הגאון הרוגוטשובי41, שלשיטת הרמב"ם היה מעשר זה דומה למצות תרומת המכס של שבי ומלקוח שלקחו במלחמת מדין42, שמצוה זו אינה נוהגת לדורות43 –
ולעומת זאת, לפי הראב"ד, היה זה בגדר מצות מעשר.
אמנם, מעשר ניתן דוקא מגידולי קרקע, אך למרות זאת יש לומר: (א) תנאי זה חודש לאחר מתן תורה, ואילו המעשר שלפני מתן תורה ניתן מכל דבר, ללא יוצא מן הכלל, כנאמר "מכל". כפי שאנו מוצאים במצוות אחרות שקיימו האבות, שהן לא קויימו בכל התנאים כלאחר מתן תורה44. כגון יבום לפני מתן תורה, שנעשה אז "על ידי האח או האב או הקרוב מן המשפחה"45.
(ב) המעשר של אברהם היה כמעשר כספים, ולמרות שאפשר לומר שחובת מעשר כספים היא מדרבנן בלבד46, הרי בנוסף לאמור לעיל, וישמור תורותי – להביא תורה שבעל פה47, הרי ענין זה קשור ומהווה תוצאה של מצות מעשר, ומשום כך לומדים בספרי48 את מעשר כספים מן הפסוק49 "עשר תעשר", ולכן מתייחסת מצות מעשר באופן כללי ל"ויתן לו מעשר" של אברהם.
ולפי זה יש לומר, שההבדל בין פירוש המדרש שהוזכר לעיל לבין פירוש רש"י כרוך במחלוקת זו:
לדעת המדרש לא קשור הפסוק "ויתן לו מעשר מכל" למצות מעשר, וכיון שמצות מעשר חלה על גידולי קרקע בלבד, אין מקום לשאלה "היאך מעשרין את המלח..." – ולכן נאמר במדרש, ששאלתו של עשו היתה "היך
הערות
- 39. רדב"ז שם.
- 40. כס"מ שם (ואף שאמר אברהם "אם מחוט גו'" – ראה לעיל הערה 19 ובהנסמן שם).
- 41. צפע"נ הל' מתנות עניים פ"ז ה"ה. וראה גם צפע"נ עה"ת פ' לך (ע' נז).
- 42. מטות לא, כח ואילך.
- 43. סהמ"צ להרמב"ם שורש ג. – ולכן לא הביא הרמב"ם מעשר זה דאברהם.
- 44. ע"ד מצות מילה, דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם (יבמות עא, ב), אף דלאחר מ"ת מל ולא פרע כאילו לא מל (משנה שבת – קלז, ריש ע"ב).
- 45. רמב"ן וישב לח, ח. וראה ג"כ חזקוני (שם, יג). רד"ק, מושב זקנים (מבעה"ת) ואוה"ח (שם, כד). דעת זקנים מבהע"ת (שם, כו).
- 46. ראה לקו"ש שם הערה 13.
- 47. שמזה מובן שיתכן לומר דמש"נ בתושב"כ "ויתן לו מעשר" הכוונה בזה גם למעשר דרבנן, ונמנה (לדעת הראב"ד) מצוה זו שקיים אברהם (ולא כל המצות שקיים עד שלא ניתנו – וכקושיית הלח"מ שם), כי נמנו רק אלו המפורשים (או עכ"פ מרומזים) בתושב"כ.
- 48. הובא בתוד"ה עשר – תענית ט, א (ובספרי שלפנינו ליתא).
- 49. ראה יד, כב.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה ולעולם לא ימנע עצמו משלישית השקל בשנה וכל הנותן פחות מזה לא קיים מצוה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר.
ספר המצוות, שורשים ג׳ - הטקסט מספריא
שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות.
דע כי אמרם (מכות כ"ג:) תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני מורה על היות זה המספר מהמצות הנוהגות לדורות, כי מצות שאין נוהגות לדורות אין קשר להן בסיני הן שנאמרו בסיני או בזולתו. ואמנם כוונו באמרם בסיני לפי שעיקר התורה היה בסיני. והוא אמרו יתעלה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך. ובבאור אמרו מאי קראה תורה צוה לנו משה מורשה, רוצה לומר מספר תורה והוא תרי"א ואנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום ובהם נשלמו תרי"ג מצות, ירצו בזה הסימן שהדבר שצוה לנו משה ולא שמענוהו כי אם ממנו הוא מספר תור"ה וקראה מורשה קהלת יעקב, ומצוה שאינה נוהגת לדורות אינה לנו מורשה שאמנם יקרא לנו מורשה מה שיתמיד לדורות כמו שאמר כימי השמים על הארץ, ומאמרם גם כן כי כל אבר ואבר כאלו הוא יצוה האדם בעשיית מצוה ומצוה, וכל יום ויום כאילו יזהיר אותו מעבירה, ראיה על היות זה המספר לא יחסר לעולם, ואילו היה מכלל המנין מצות שאין נוהגות לדורות, הנה זה הכלל יחסר בזמן שיכלה בו חיוב המצוה ההיא ולא היה המאמר הזה שלם כי אם בזמן מוגבל. וכבר טעה גם כן זולתנו בשרש הזה, ומנה בעבור שדחק הצורך ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומנה ולא יעבוד עוד הכתוב בלוים, ואלו גם כן לא היו נוהגות כי אם במדבר. ואף על פי שאמרו (סנהדרין פ"א:) רמז לגונב את הקסוה מנין שנאמר ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, יש די ספוק באמרם רמז, ופשטיה דקרא אינו כן, ואינו גם כן מכלל מחוייבי מיתה בידי שמים, כמו שיתבאר בתוספתא ובסנהדרין. ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין למה לא מנה במן איש אל יותר ממנו, ואמרו יתברך אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכן האזהרה שבאה בבני עמון אל תצורם ואל תתגר בם, וכן ימנה גם כן בכלל מצות עשה אמרו עשה לך שרף ושים אותו על נס, ואמרו קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, כמו שמנה תרומת המכס וחנוכת המזבח, וכן ימנה היו נכונים לשלשת ימים, וכן גם הצאן והבקר אל ירעו ופן יהרסו לעלות ורבים כמו אלה, ולא יסופק לבעל שכל כי אלו כולם מצות נאמרו לו למשה בסיני צווי ואזהרה, אך היו כלם לפי שעה ואינן נוהגות לדורות, ולכן לא ימנו, ובעבור השרש הזה אין ראוי למנות ברכות וקללות שנצטוו בגריזים ועיבל, ולא בנין המזבח שנצטוינו לבנות בבואנו בארץ כנען, כי אלו כלם מצות לפי שעה, ולא הצווי שצונו שנקריב כל בהמה שנרצה לאכול ממנה שלמים, כי זה צווי לפי שעה לבד, והוא אמרו והביאום לה' אמרו בספרי והביאום זו מצות עשה, אבל היא במדבר לבד, כמו שבאר במשנה תורה היתר בשר תאוה לדורות, והוא אמרו בכל אות נפשך תאכל בשר, ואילו היה ראוי למנות כל מה שהוא מזה המין היה מה שצווה בו משה מיום שנתנבא עד יום מותו חוץ מהמצות הנוהגות לדורות יותר משלש מאות מצות כשנמנה כל הצווי שבא במצרים וכל מה שבא במלואים וזולתם כולם כתובים בתורה מהם עשה ומהם לא תעשה, ואחר שהוא נמנע למנותם כלם יתחייב בהכרח שלא תמנה גם אחת מהן, ולא כמו שעשה זולתנו שלקח מהם דברים על צד העזר כאשר יגע למצוא המספר, וזה מה שכוננו לבארו בשרש הזה:
רמב"ן על בראשית ל״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ הַבֵּן יִקָּרֵא עַל שֵׁם הַמֵּת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ח'). וְאֵין זֶה אֱמֶת, כִּי בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה נֶאֱמַר גַּם כֵּן (דברים כה ו) "יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל", וְאֵין הַיָּבָם מְצֻוֶּה לִקְרֹא לִבְנוֹ כְּשֵׁם אָחִיו הַמֵּת. וְאָמַר בְּבֹעַז "וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ" וַתִּקְרֶאנָה אוֹתוֹ עוֹבֵד, לֹא מַחְלוֹן (רות ד י). וְעוֹד שֶׁאָמַר "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע", וּמָה הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבֹא עָלָיו עַד כִּי הִשְׁחִית זַרְעוֹ מִפָּנֶיהָ אִם יִקָּרֵא שֵׁם בְּנוֹ כְּשֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְרֹב בְּנֵי הָאָדָם מִתְאַוִּים לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וַיֹּאמֶר אוֹנָן" אֲבָל אָמַר "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע", כִּי יְדִיעָה בְּרוּרָה הָיְתָה לוֹ בָּזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הַזֶּרַע. אֲבָל הָעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּתוֹלֶדֶת הָאָדָם, וְנִכָּר הוּא לְעֵינֵי רוֹאִים אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם הַשֵּׁם עֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, וְהָיוּ הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים קֹדֶם הַתּוֹרָה יוֹדְעִים כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה בְּיִבּוּם הָאָח, וְהוּא הָרָאוּי לִהְיוֹת קוֹדֵם בּוֹ וְאַחֲרָיו הַקָּרוֹב בַּמִּשְׁפָּחָה, כִּי כָל שְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ אֲשֶׁר הוּא יוֹרֵשׁ נַחֲלָה יַגִּיעַ מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת, וְהָיוּ נוֹהֲגִים לִשָּׂא אֵשֶׁת הַמֵּת הָאָח אוֹ הָאָב אוֹ הַקָּרוֹב מִן הַמִּשְׁפָּחָה, וְלֹא יָדַעְנוּ אִם הָיָה הַמִּנְהָג קַדְמוֹן לִפְנֵי יְהוּדָה. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ"ה:ה') אָמְרוּ, כִּי יְהוּדָה הִתְחִיל בְּמִצְוַת יִבּוּם תְּחִלָּה, כִּי כַּאֲשֶׁר קִבֵּל הַסּוֹד מֵאֲבוֹתָיו נִזְדָּרֵז לְהָקִים אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר בָּאֲתָה הַתּוֹרָה וְאָסְרָה אֵשֶׁת קְצָת הַקְּרוֹבִים, רָצָה הקב"ה לְהַתִּיר אִסּוּר אֵשֶׁת הָאָח מִפְּנֵי הַיִּבּוּם, וְלֹא רָצָה שֶׁיִּדָּחֶה מִפָּנָיו אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי הָאָב וְהַבֵּן וְזוּלָתָם, כִּי בָּאָח הֻרְגַּל הַדָּבָר וְתוֹעֶלֶת קְרוֹבָה וְלֹא בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי. וְהִנֵּה נֶחְשָׁב לְאַכְזָרִיּוּת גְּדוֹלָה בָּאָח כַּאֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ לְיַבֵּם, וְקוֹרְאִים אוֹתוֹ "בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (דברים כה י), כִּי עַתָּה חָלַץ מֵהֶם, וְרָאוּי הוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה הַמִּצְוָה זֹאת בַּחֲלִיצַת הַנַּעַל. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַקַּדְמוֹנִים מִדַּעְתָּם הָעִנְיָן הַנִּכְבָּד הַזֶּה הִנְהִיגוּ לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בְּכָל יוֹרְשֵׁי הַנַּחֲלָה, בְּאוֹתָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אִסּוּר הַשְּׁאֵר, וְקָרְאוּ אוֹתוֹ גְּאֻלָּה, וְזֶהוּ עִנְיַן בֹּעַז וְטַעַם נָעֳמִי וְהַשְּׁכֵנוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
אור החיים על בראשית ל״ח:כ״ד - הטקסט מספריא
הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּבֵית דִּין שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ עַל זְנוּת עִם הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרָם (עבודה זרה לו:), וּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אִסּוּר עֶרְוָה לֹא הָאֲסוּרָה לִבְנֵי נֹחַ וְלֹא הָאֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן גָּזְרוּ עָלֶיהָ. וְאוּלַי כִּי מָסֹרֶת הָיְתָה בְּיָדָם לִגְזֹר גְּזֵרוֹת וְלַהֲרֹג הָעוֹבֵר עַל הַגְּזֵרָה. וְלָזֶה כְּשֶׁיָּדַע כִּי עִמּוֹ הָיוּ הַדְּבָרִים נִפְטְרָה, כִּי הַגְּזֵרָה הָיְתָה עַל זְנוּת גּוֹי דַּוְקָא. וְאֵין בָּהּ גַּם כֵּן אִסּוּר עֶרְוָה כִּי כַּלָּתוֹ מֻתֶּרֶת לְבֶן נֹחַ. וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (סוטה י:) ״וְלֹא יָסַף לְדַעְתָּהּ״ שֶׁלֹּא פָּסַק מִמֶּנָּה עוֹד, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי הָאָב הָיָה מְיַבֵּם לְכַלָּתוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- אגרות קודש כרך כו ט'תרסו יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ג מאותו ספר יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג מאותו ספר יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג מאותו ספר יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך א קדושים שיחה א מאותו ספר יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך ז אחרי שיחה א מאותו ספר יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה ג מאותו ספר יבמות עא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו ה'תשי"ד יבמות עא, ב
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז יבמות עא, ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג יבמות עא, ריש ע"ב
- תורת שמואל תר"ם וזהו דכתיב מגיד דבריו ליעקב יבמות עא, ב
- תורת שמואל תרמ"א והי' אור הלבנה יבמות עא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט יבמות עא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב יבמות עא, א