88

לברית עולם": על־ידי ברית מילה נעשה קשר נצחי בין הנימול ובין הקדוש־ברוך־הוא, כביכול.

כמו כריתת ברית בין שני אוהבים: כאשר ברצונם להבטיח כי האהבה ביניהם תהיה באופן ששום דבר או מצב לא יפריע לה – הם מחזקים זאת בתוקף ועוז על־ידי שהם כורתים ביניהם ברית¹⁶.

אלא, בנוגע לכריתת ברית בין שני אנשים – היות ואצל נברא ייתכנו שינויים – יתכן שגם הברית תתבטל לאחר מכן; אך כאשר הקדוש־ברוך־הוא עושה "ברית", ובענייננו – עם בני ישראל (על־ידי שיהודי מל את עצמו), הרי זו "ברית עולם", ולא יתכן בה כל שינוי¹⁷.

אשר זהו אחד מן הביאורים¹⁸ מדוע אברהם אבינו לא מל את עצמו עד שהקדוש־ברוך־הוא ציווהו על כך – אף על פי שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה¹⁰ – משום שנברא, להיותו בעל שינוי, אינו יכול לפעול בכח עצמו עניין הקיים לעולם, "ברית עולם", ברית נצחית; דבר זה יכול להיפעל רק בכח הבורא המצווה (ונותן את הכח) אשר "והיתה בריתי... לברית עולם".

ג. הסיבה למילה בגיל שמונה ימים

בכך גם יובן מדוע זמנה של ברית מילה היא דוקא בקטנות קטנותו של האדם, בגיל שמונה ימים, כאשר הנימול עודו תינוק ולגמרי אין ביכולתו להשתתף בכח עצמו בקיום המצוה:

דבר שהאדם מבצע באמצעות כוחותיו שלו, דורש הכנה וזמן עד שהוא מוכן אליו מספיק ויש ביכולתו לעשותו; מה שאין כן ה"ברית" הנעשית על־ידי מצות מילה באה לגמרי מצד הבורא – לא קיימת שום "תפיסת ידי האדם" הנימול בזה.

פעולת המצוה עצמה אכן נעשית על־ידי אדם, אך הברית הנוצרת בעקבות כך – נפעלת לגמרי מצד הקדוש־ברוך־הוא¹⁹. זאת אומרת: אין הכוונה שעל־ידי מצות מילה מתקשר האדם עם הקדוש־ברוך־הוא, אלא להיפך: בשעה שיהודי נימול, מקשר הקדוש־ברוך־הוא את היהודי עמו ב"ברית עולם".

ולכן אין כל טעם לחכות עד שהילד