89

יהיה גדול ויוכל להשתתף בעצמו בקיום המצווה, משום שבכל מקרה לא תהא זו כלל הפעולה שלו; ולכן, אדרבה – בהזדמנות הראשונה (בה התינוק חזק מספיק²⁰) מלים אותו.

ד. עבודת אברהם היתה "הכנה"לברית,אצליצחק ברית שכולה מלמעלה

על פי זה תובן גם המעלה של מילת יצחק – ה"ראשון הנימול לשמונה ימים"¹² – לגבי מילת אברהם^* (וישמעאל)²¹:

לאברהם ניתנה מצוות מילה רק לאחר שהכין את עצמו לכך, על־ידי עבודתו הקודמת עד שמלאו לו צ"ט שנה, והיה בכך סדר והדרגה: החל מ"הכיר את בוראו" (בהתאם למדריגות השונות בכך²²: בן שלש, בן ארבעים, בן ארבעים ושמונה), עבודתו לפרסם אלקות בעולם, וכו', עד לשלימות הנעלית ביותר האפשרית אצל נברא – ורק אחר־כך ניתנה לו (מלמעלה) מצוות מילה, שעל ידה נעשה "תמים"²³.

ולכן בקיום מצות מילה שלו לא היה מודגש וניכר בגילוי, כי זוהי "ברית" וקשר המגיע במלואו ולחלוטין רק מלמעלה.

זאת אומרת: גם אצל אברהם לא היתה עבודתו הקודמת בבחינת כלי לברית, עילה וגרם לברית – משום, שכנ"ל: הברית הנפעלת על־ידי מילה – ברית עולם, באופן נצחי – אינה בחיק הנברא, כי אין ביכולת נברא הנכלל בהגדרה "כל הווה נפסד"²⁴ (=קיומו בטל ואינו נצחי) לפעול בדבר שכזה (ענין נצחי); הגדול שבגדולים (המבין את המצוה על בוריה) אינו "קרוב" לכך יותר מאשר קטן שבקטנים –

אלא, עבודת אברהם היתה רק ענין של הכנה לברית – על־ידי שעשה את עבודתו בשלימות, עד כמה שנברא יכול לעשות בתור נברא, נתן לו אחר