81

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ביותר, בסוברו שכל האחרים "חשובים ממנו", הרי האדם נותן לזולתו "מכל אשר לו"30, ומפרנס עצמו "מהשיריים והמותרות" (לעומת אדם שחסדו נובע מגדולה, המשאיר את העיקר לעצמו, ונותן לזולת רק את השיריים) – אלא יותר מכך, כדברי אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה31, ש"אפילו מגיע לו ריעותא מהגמילות חסד", אין הוא מונע את עצמו מלגמול חסד.

כפי שאנו מוצאים אצל אברהם, שחסדו נבע מהחשיבו את עצמו כ"עפר ואפר", שלא זו בלבד שהיה מוכן לסכן32 את חיי גופו כדי לסייע לזולת –

כמסופר בפרשת לך לך33, שזהו הסיפור המפורש הראשון על עיסוקו של אברהם במדת החסד, שלמען פדיון שבוים34 (אמנם, בחסד עצמו זוהי "מצוה רבה"35) סיכן אברהם את עצמו36 ויצא למלחמה נגד מלכים גיבורים37 –

אלא אף יותר מכך, שאברהם "מסר" לשם כך גם מרוחניותו. כמסופר בתחלת הפרשה38, שכאשר באו "שלשה אנשים" אמר אברהם אבינו לקדוש־ברוך־הוא "להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים"39. כלומר, למען הכנסת אורחים סבר אברהם שמוצדק להתנתק ממעמד של קבלת פני השכינה, כפי שמסיקה מכך הגמרא40, ש"גדולה הכנסת אורחים (יותר41) מהקבלת פני שכינה".

ג. מסירות נפש מתוך התבטלות

מובן, שלגבי אברהם, שכל חייו לא היו חיים גשמיים, אלא חיים רוחניים42,

הערות

  1. 30. ובתו"ח (שם, א): הי' יכול להניח כל עצמותו בשביל אחרים (וצע"ק בתו"ח ח"ש קלט, ד: חוץ מעצמותו). וראה שם ויגש צ, סע"א.
  2. 31. שם יח, א.
  3. 32. ולהעיר, שאמירת אברהם ואנכי עפר ואפר היתה בקשר לתפלת אברהם על אנשי סדום, שהעמיד עצמו בסכנה להתפלל עליהם (ד"ה אשר ברא (פ"ה) וכל הנהנה (פ"ח. ע"ש) תרפ"ט (בסה"מ קונטרסים ח"א)).
  4. 33. יד, יד־טז.
  5. 34. ראה לקמן בפנים סעיף ה.
  6. 35. ב"ב ח, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מתנות עניים (פ"ח סה"י). ובטושו"ע (יו"ד ר"ס רנב): מצוה גדולה (וכ"ה ברמב"ם שם בתחילת ההלכה. וראה ב"י שם).
  7. 36. ראה השקו"ט (פתחי תשובה יו"ד שם. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הצלת נפשות ע' שמח־ט וש"נ) – אם מותר (או מחוייב) ליכנס לספק סכנה ע"ז או לאו. ע"ש.
  8. 37. אשר בשביל להדגיש זה האריך הכתוב בהסיפור (פרש"י לך יד, ט. וראה פרש"י שם טו ד"ה לילה "לא נמנע").
  9. 38. יח, ג ובפרש"י (בפי' הב'). שבת קכז, סע"א.
  10. 39. ל' רש"י שם.
  11. 40. שבת שם. שבועות לה, ב.
  12. 41. כ"ה בשבועות שם.
  13. 42. ל' אדה"ז – אגה"ק ביאור לסי' זך בתחלתו. – יתירה מזו בהאבות שהן הן המרכבה (ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו). וראה תניא פכ"ג (כח, ב): כל אבריהם כולם .. כל ימיהם. שם רפל"ד: כל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת. ובמאמרי אדה"ז הקצרים (ע' תקמ): אפי' בשינתם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.