34
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"צא מן התיבה אתה ואשתך" – "איש ואשתו כאן התיר להם..." (כנ"ל), בכל זאת מסופר בתורה, כי בפועל "ויצא נח ובניו [בנפרד] ואשתו ונשי בניו"52 (לא – "איש ואשתו").
ומסבירים המפרשים53 (על פי פירוש רש"י54) שהדבר נבע מכך ש"היה נח דואג לעסוק בפריה ורביה"55. כלומר: נח עשה חשבון, מה תהיה התועלת מכך שיילד ילדים? הרי יתכן שיחזור על עצמו מצב דומה בו הם יחטאו "ויבואו מי המבול וישטפום"56. ואכן, בעקבות כך הבטיח לו הקדוש־ברוך־הוא תחילה "שלא לשחת העולם עוד"55, ורק אחר כך ציווהו "פרו ורבו".
ואף שהקדוש־ברוך־הוא ציווהו כבר קודם "צא מן התיבה אתה ואשתך", וכיצד יתכן שנח, אשר היה "איש צדיק תמים"57 יעשה היפך מרצון ה'58 כתוצאה מחישובים כלשהם?
אך אין זו קושיא: נח חשב שמאמר הקדוש־ברוך־הוא "צא מן התיבה אתה ואשתך" (איש ואשתו) היה רק היתר – כדיוק לשון רש"י "כאן התיר59 להם" – אבל לא ציווי60. לכן אחר כך הוסיף הקדוש־ברוך־הוא, שהכוונה במאמר זה הוא לא רק בבחינת היתר, אלא ציווי, חייב להתקיים "פרו ורבו".
אך עדיין בלתי מובן: הן אמת שהקדוש־ברוך־הוא הבטיח שלא יביא עוד מבול, אך נח היה מוטרד בעיקר ממצבם הרוחני של בניו. ובאם קיים חשש "פן יוסיפו לחטוא"61 – הרי בוודאי שלא יסתפק בכך שלא ייענשו – בה בשעה שמצבם (הרוחני) זהה לזה של דור המבול!
מכך ישנה הוראה ברורה, אשר "בהדי כבשי דרחמנא למה לך"62! (=למה לך להכנס לסתרי הקדוש־ברוך־הוא!) יהודי צריך לעשות כל התלוי בו63
הערות
- 52. ח, יח.
- 53. גו"א לעיל ז, ז. וראה גם כלי יקר ח, יז. וכבר האריכו במפרשים בתירוצים שונים (ראה חזקוני, ריב"א, רד"ק ועוד (ח, יח). אלשיך ואוה"ח (שם, יז). פענח רזא (לעיל ו, יח). ולהעיר מחדא"ג מהרש"א לסנהדרין קח, כ ד"ה למשפחותיהם). ואכ"מ.
- 54. לקמן ט, ט.
- 55. ל' רש"י שם.
- 56. כלי יקר הנ"ל. וראה פרש"י לעיל (בראשית ד, כד) גבי למך. ולהעיר מפרש"י בראשית (ה, לב) שהקב"ה "כבש את מעיינו (של נח) .. שלא יהא יפת .. ראוי לעונשין".
- 57. ריש פרשתנו.
- 58. להעיר מהפלוגתא בב"ר רפל"ה (וכפי' הס"א שברש"י שם. הובא במת"כ) אם עבר על הציווי או הוסיף על הציווי. וראה גם ב"ר פל"ד, ו: ולא קיבל עליו לצאת. – אבל ע"ד הפשט לא הי' נח עובר (בזדון) על ציווי ה'.
- 59. ראה אוה"ח שם ט, ז.
- 60. והתנהג בפרישות (וקדושה), או כיו"ב – ע"ד המ"ד בב"ר פל"ה שם שהוסיף על הציווי. ולהעיר מהשקו"ט (ראה מפרשי רש"י לקמן ט, ז. ועוד) אם אדה"ר נצטווה על פו"ר או שהי' רק ברכה.
- 61. ל' הכלי יקר.
- 62. ברכות י, א (הובא לקמן בפנים).
- 63. כולל ג"כ ההכנה לפני הנישואין, הן ברוחניות (ראה רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ד. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ג), והן בגשמיות (ראה רמב"ם הל' דעות פ"ה הי"א).
בראשית רבה ל״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, כְּתִיב (קהלת ג, א): לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, זְמַן הָיָה לְנֹחַ לִכָּנֵס לַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, וּזְמַן הָיָה לוֹ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: צֵא מִן הַתֵּבָה, מָשָׁל לְפַרְנָס שֶׁיָּצָא מִן הַמָּקוֹם וְהוֹשִׁיב אַחֵר תַּחְתָּיו, כֵּיוָן שֶׁבָּא, אָמַר לוֹ צֵא מִמְּקוֹמֶךָ. מָשָׁל לְסוֹפֵר שֶׁיָּצָא לְמָקוֹם אַחֵר וְהוֹשִׁיב אַחַר תַּחְתָּיו כֵּיוָן שֶׁבָּא אָמַר לוֹ צֵא מִמְקוֹמֶךָ, כָּךְ נֹחַ, צֵא מִן הַתֵּבָה, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו לָצֵאת, אָמַר אֵצֵא וְאֶהְיֶה פָּרֶה וְרָבֶה לִמְאֵרָה, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה הוא קודם לבנו ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו בנו קודם ואף על פי שבנו קודם לא יבטל הוא שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד עצמו.
משנה תורה, הלכות דעות ה׳:י״א - הטקסט מספריא
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.