216
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "הקהילו אלי" – לא על ידי החצוצרות
בסוף פרשתנו1 מסופר, שמשה רבינו הורה ל"לוים נושאי ארון ברית ה'": "לקוח את ספר התורה הזה... הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם...".
רש"י מצטט את המילים "הקהילו אלי"2 ומפרש: "ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל3, לפי שנאמר4: עשה לך, ולא השליט יהושע עליהם, ואף בחייו נגנזו קודם יום מותו5 לקיים מה שנאמר6: ואין שלטון ביום המות".
בפשטות נראה7, שהשאלה שאותה בא רש"י לתרץ בפסוק זה היא, כדברי רש"י עצמו – "ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל": מדוע לא הקהילו את הקהל באמצעות החצוצרות, כנאמר בפרשת בהעלתך4 "עשה לך שתי חצוצרות... למקרא העדה"?
ההכרח לומר שהכוונה של "הקהילו" איננה להקהיל "כמשפט הידוע דהיינו בחצוצרות"8 – נובע מכך9 שהציווי של משה "הקהילו" היה ללויים, והתקיעה בחצוצרות היתה דוקא באמצעות הכהנים, "בני אהרן הכהנים"10.
אך אין מובנים דברי רש"י "לפי שנאמר עשה לך ולא השליט יהושע עליהם" – מדוע קשור לכאן יהושע?!
הרי רש"י בא לתרץ מדוע לא הקהיל משה את הקהל על ידי החצוצרות, ואם כך, צריך היה רש"י לומר בקצרה "ולא תקעו... להקהיל את הקהל לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות"!
יותר מכך: המקור לדבריו של רש"י הוא במדרש תנחומא11, ומדרש רבה12, על הפסוק4 "עשה לך"13. אך שם אכן
הערות
- 1. לא, כה ואילך.
- 2. שם, כח.
- 3. כמש"נ בסיום הסדרה "כל קהל ישראל". וראה רמב"ן כאן (פסוק כד).
- 4. בהעלותך י, ב.
- 5. ראה לקמן הערה 16 ובשוה"ג הא' שם.
- 6. קהלת ח, ח.
- 7. שפ"ח כאן. וראה גם במדרשים שצויינו לקמן הערות 13־11.
- 8. ל' המשכיל לדוד כאן.
- 9. משכיל לדוד. ועד"ז מפרש במלאכת הקודש. וראה גם באר יצחק.
- 10. בהעלותך שם, ח.
- 11. בהעלותך י (וכן בתנחומא באבער שם יח).
- 12. שם פט"ו, טו.
- 13. וראה ג"כ ב"ר פצ"ו, ג. תנחומא ויחי ב (ובתנחומא באבער שם ג). – אבל במקומות הנ"ל לא הובא הענין ד"עשה לך" (ולא ליהושע) כ"א רק ש"גנזם הקב"ה שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו (למשה ביום מותו בלי חצוצרות) .. לקיים מש"נ ואין שלטון ביום המות". וראה קה"ר פ"ח, ח. וראה הערה הבאה.
בראשית רבה צ״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל (בראשית מז, כט), כְּתִיב (קהלת ח, ח): אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר בְּשָׁעָה שֶׁנָּטָה לָמוּת גְּנָזָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יְהֵא אַחֵר תּוֹקֵעַ בָּהֶן וְהֵן בָּאִים אֶצְלוֹ, דִּכְתִיב (דברים לא, כח): הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. דָּבָר אַחֵר, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, כְּשֶׁעָשָׂה זִמְרִי אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מַה כְּתִיב שָׁם (במדבר כה, ח): וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, וְהֵיכָן הָיָה משֶׁה, וּפִינְחָס מְדַבֵּר לִפְנֵי משֶׁה, אֶלָּא לְקַיֵּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מָוֶת אֶלָּא לָשׁוֹן הַשְׁפָּלָה, נִתְּנָה הַיְשׁוּעָה לְפִינְחָס וְהִשְׁפִּיל אֶת משֶׁה. וְאַף דָּוִד כְּתִיב בּוֹ (מלכים א א, א): וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, וְכֵיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (מלכים א ב, א): וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד, וְאַף יַעֲקֹב כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת הִתְחִיל מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ (בראשית מז, כט): אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֵימָתַי כְּשֶׁקָּרַב לְמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
מדרש תנחומא, ויחי ב׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו (קהלת ח, ח). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, חֲצוֹצְרוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָמוּת, גְּנָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא תוֹקֵעַ אָדָם אַחֵר בָּהֶן וְהֵן בָּאִין אֶצְלוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.
דָּבָר אַחֵר, אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, כְּשֶׁעָשָׂה זִמְרִי אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה (במדבר כה, ח). וְהֵיכָן הָיָה מֹשֶׁה, וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֹשֶׁה. אֶלָּא לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. וְאֵין מָוֶת אֶלָּא לְשׁוֹן הַשְׁפָּלָה, נִתְּנָה הַיְשׁוּעָה לְפִינְחָס וְהִשְׁפִּיל מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹ.
וְאַף דָּוִד כְּתִיב בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן (מלכים א א, א). כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת (מלכים א ב, א).
וְאַף יַעֲקֹב כְּשֶׁנָּטָה לָמוּת, הִתְחִיל מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ. אֵימָתַי, כְּשֶׁקָּרַב לַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ אַתָּה נִטְמָן וְאֵין אַתָּה מֵת.
וַיִּקְרְבוּ. מַהוּ וַיִּקְרְבוּ, אָמַר לֵהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹם קוֹבֵל עָלֶיךָ לוֹמַר כִּי הוּא יָקוּם, כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר, פְּלוֹנִי קָרַב עַל חֲבֵרוֹ. הֱוֵי, וַיִּקְרְבוּ.
וַיִּקְרְבוּ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קְרִיבָה לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. דָּוִד כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו בֹּעַז וְעוֹבֵד וְיִשָׁי. וְעוֹבֵד, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה חָיָה. וְדָוִד לֹא חָיָה אֶלָּא שִׁבְעִים, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו, לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ וַיִּקְרְבוּ.
עַמְרָם חָיָה מֵאָה שְׁלֹשִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וּמֹשֶׁה לֹא חָיָה אֶלָּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים. לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת (דברים לא, יד). יַעֲקֹב כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. אַבְרָהָם חָיָה מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. יִצְחָק, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים. יַעֲקֹב, מֵאָה אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע. לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.