190

לכן מקדים רש"י ואומר "כל כך הוא נכנס לטרוח": בברית זו טרח הקדוש־ברוך־הוא בטרחה מיוחדת, והכניס את עצמו במיוחד, כביכול, לכריתת הברית,

כנאמר בפסוק "לעברך בברית", וכפירוש רש"י "דרך העברה", שגם הקדוש־ברוך־הוא²² עבר, כביכול, בתוך "מחיצה מכאן ומחיצה מכאן".

וכן קשורה ברית זו ל"אלתF" –

ולכן היתה לכך השפעה מוחלטת גם על ישראל, ולפיכך לא יכול לחול בכך שינוי מצדם.

ואת ההשפעה שחלה על ישראל באמצעות ברית זו מדגיש רש"י בכך שהוא משנה מלשון הפסוק "לו לעם", ומדייק שהכוונה היא "למען... לפניו לעם":

ההבדל בין "לו לעם" לבין "לפניו לעם" הוא: המשמעות של "לו לעם" היא ש"העם" שייך "לו", לקדוש־ברוך־הוא. ואילו המשמעות של "לפניו לעם" היא, שהעם איננו רק שלו (אך ביחד עם זאת הוא יכול להיות רחוק ממנו), אלא שהוא עומד "לפניו" – ביחד אתו. כפי שנאמר בתחילת הפרשה "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם...".

ולכן בלתי אפשריים שינויים בברית זו: אילו ישראל הם רק "לו לעם" אך יכולים להיות רחוקים מהקדוש־ברוך־הוא, ייתכן שהם לא יחושו בהיותם עם שנבחר על ידי הקדוש־ברוך־הוא, וייתכן שיחולו בכך שינויים. אך כאשר הקדוש־ברוך־הוא "מקיים" ומבטיח שישראל יעמדו תמיד "לפניו לעם", ביחד אתו, הרי בודאי לא יחול שום שינוי או התרופפות בכריתת הברית.

ה. "עם" – "שהם אנשים כמותו"

בפירוש רש"י זה מודגש, שרש"י בפירושו על התורה, ביחד עם זאת ש"אני לא באתי אלא לפשוטו"²³, כאשר כל מילה הכרחית לצורך הבנת פשוטו של מקרא – רומז באותן המילים גם לענינים שהם "יינה של תורה"²⁴.

ענין זה בפירוש רש"י בדרך הפשט, שהחידוש של ברית זו הוא שישראל נעשו "לפניו לעם", מבואר יותר ומתאים לפירושו של אדמו"ר הזקן בלקוטי־תורה שבפרשתנו²⁵, על המילה "עם", שמשמעותה איננה כמשמעות של "עם" במספר מקומות – "מלשון עוממות שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך"²⁶ – אלא להיפך: