189

כיצד ניתן לומר שכריתת הברית היא "למען הקים אותך היום לו לעם" – שישראל יוקמו כעם לקדוש־ברוך־הוא "היום", ביום שבו "כינסם משה לפני הקדוש־ברוך־הוא ביום מותו"¹², כאשר הם כבר נעשו לעם מזמן, בעת מתן תורה, כנאמר במספר פסוקים¹³?

ואשר משום כך, כאשר אומרת התורה¹⁴ "היום הזה נהיית לעם", מבהיר רש"י מיד, שאין הכוונה שבאותו יום "נהיית לעם", אלא – "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית". וכך מפרש רש"י על הפסוק¹⁵ "היום הזה ה' אלקיך מצוך..." – "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם", ומכך מובן, שזוהי גם המשמעות של "את ה' האמרת היום... וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה"¹⁶ הנאמר בהמשך¹⁷ ל"היום הזה ה' אלקיך מצוך...".

ומתרץ רש"י, שהמשמעות של "למען הקים..." איננה "להקים", אלא "קיים", לקיים ולשמור את ישראל כ"עם", דבר הכרוך בפעולתו של הקדוש־ברוך־הוא:

כריתת הברית במתן תורה הביאה לידי כך שישראל נעשו עם הקשור לה', אך ייתכן שלאחר מכן – אם בדורות המאוחרים יותר לא ינהגו ישראל כראוי ח"ו – יחול בכך שינוי¹⁸.

והחידוש של ברית זו הוא – "למען קיים אותך... לעם": נגרם קיום¹³ לברית שבין ישראל לקדוש־ברוך־הוא לעד ולעולמי עולמים¹⁹.

לפי זה מובן גם מדוע דוקא בברית זו מודגש שהיא לא נכרתה רק עם "את אשר ישנו פה"²⁰, אלא גם עם "את אשר איננו פה"²⁰ – "עם דורות העתידים להיות"²¹.

ד. היחודיות של ברית זו – "לפניו לעם"

אך בן החמש למקרא עשוי לשאול: אם בברית הראשונה יכול היה לחול שינוי, מאי אולמיה האי מהאי, במה שונה ותקפה יותר ברית זו, שבה לא יכול לחול שינוי?