171

שהירושלמי אינו מזכיר אותה בפני עצמה, אך לא כן לדעת הבבלי, כדלעיל.

אך עדיין אין מובן סדר הזכרת הפרטים שבתלמוד הבבלי: כאמור לעיל, יש הסבר להזכרת הגלות לפני היצר הרע, אך אין מובן מדוע צריך להזכיר את הגלות כפרט ראשון מבין כל ארבעת הדברים³⁴, וכך גם בהוכחות מן הפסוקים.

ז. רק "מתחרט" או גם

"בראם"?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

התלמוד הבבלי והירושלמי אינם חלוקים ביניהם רק במספר הדברים המפורטים, שבבבלי מנויים ארבעה פרטים ואילו בירושלמי מנויים שלשה, אלא יש הבדל ביניהם בניסוח וממילא גם במשמעות ובתוכן:

בבבלי הניסוח הוא: "ארבעה מתחרט עליהן הקדוש־ברוך־הוא שבראם...", ואילו בירושלמי נאמר "שלושה ברא הקדוש־ברוך־הוא ותהא שבראן":

כלומר, בבבלי מובא הכל כענין אחד – הקדוש־ברוך־הוא "מתחרט" על בריאתו. ואילו בירושלמי מודגשים שני ענינים: א) העובדה ש"בראם הקב"ה", ב) העובדה ש"תהא שבראן".

זהו הבדל גם במשמעות: מובן וברור שלגבי הקדוש־ברוך־הוא אין חרטה כפשוטה, ח"ו, שהוא משנה את דעתו ומתחרט על מה שעשה³⁵, אלא כך מובע שיש כאן ענין שלילי. מצד שני, מובן, שכאשר אומרים על דבר מה שאותה "ברא הקדוש־ברוך־הוא"³⁶ מדגישים את החיובי שבו.

יוצא, אפוא, שבבבלי מדובר רק על הצד השלילי שבארבעת הדברים המנויים, ואילו בירושלמי מודגש ביחד עם זאת גם את הצד החיובי שבהם.

ענין זה, כבכל ענין הכתוב בתורה שבכתב או בתורה שבעל־פה, לא נאמר רק כדי לספר על התנהגתו של הקדוש־ברוך־הוא ועל יחסו (וכל־שכן יחס שלילי) אל הנבראים שהוא בראם, אלא חשוב לדעת זאת כדי ללמוד מכך הוראה³⁷ בעבודת האדם לקונו.

וזוהי משמעות ההבדל בין הניסוח "ארבעה מתחרט עליהן הקדוש־ברוך־הוא שבראם", לבין הקדמה והדגשה ש"שלשה ברא הקדוש־ברוך־הוא":

האמירה "מתחרט עליהן" כשלעצמה מבטאת שארבעה דברים אלו אינם מציאות אמיתית והם יתבטלו בסופו של