170

בהירות מסויימת. כיצד מתאים למנות את הגלות בין הדברים אשר הקדוש־ברוך־הוא "מתחרט שבראם"? והרי הגלות אינה בריאה שיצר הקדוש־ברוך־הוא מלכתחילה כמציאות בפני עצמה, כיצר הרע ויתר הפרטים, אלא כל מציאותה תלויה בהתנהגותם של בני ישראל – כאשר היצר הרע מפתם לעבור עבירות ואין הם חוזרים בתשובה.

ומשום כך צריך היה לומר, לכאורה, שמשמעותה של החרטה על בריאת הגלות איננה חרטה על בריאת עונש בכלל על חטאים, אלא על בריאת הגלות, דבר חדש, כעונש, שהרי "הרבה דרכים למקום" כיצד להעניש על חטאים ועוונות, כפי שמוצאים בתוכחה עצמה עונשים ויסורים רבים ר"ל, הבאים עקב אי קיום תורה ומצוות³¹.

ה. גלות כבריאה בפני עצמה

לפי זה יש להסביר שזוהי המשמעות של פירוט הגלות בפני עצמה, בבבלי, בין "ארבעה מתחרט עליהן הקדוש־ברוך־הוא שבראם", כי למרות שהגלות היא תוצאה של היצר הרע, ובאה כעונש על חטאים שהיצר הרע גורם לעשייתם, בכל זאת, הגלות אינה תוצאה הכרחית של פיתויי היצר הרע, אלא היא בריאה וחידוש בפני עצמו³², אשר הקדוש־ברוך־הוא ברא כעונש נוסף, ועל כך יש חרטה נפרדת.

לפי זה ניתן להבין מדוע, לפי גירסת הגמרא, מציין התלמוד הבבלי את הגלות לפני היצר הרע¹⁴, למרות שבפועל באה הגלות לאחר פעולתו של היצר הרע, כדי להדגיש שהקדוש־ברוך־הוא אינו מתחרט רק על הגלות בפועל – כעונש על חטאים שנעשו עקב פיתויי היצר הרע, אלא בעיקר על עצם בריאת הגלות כעונש, כדלעיל³³.

ו. מדוע מוזכרת הגלות

ראשונה?

אך לפי זה יוצא, שההבדל בין הבבלי לירושלמי אינו רק בדרגת הפירוט (מפורט יותר, או כללי יותר), אלא יש כאן מחלוקת: לדעת הירושלמי החרטה היא רק על הגלות בפועל, כי היא נכללת בחרטה ("תהא") על היצר הרע, אך לא על עצם בריאת הגלות – כיון