153

הערות

1. 13. גו"א. ועד"ז במשכיל לדוד (וספרי דבי רב לספרי) וראה הערה 16 ובשוה"ג שם.
2. 14. משכיל לדוד (וספרי דבי רב).
3. 15. יתרו יח, כב־כג. – כן הובא במשכיל לדוד (וספרי דבי רב), אבל בפרש"י יתרו שם ד"כל העם" קאי על "אהרן כו' הנלוים עתה עמך". אלא שמ"מ זה שמשפט מביא שלום הו"ע המובן בסברא ובפשטות.
4. 16. ראה גם גו"א כאן: לא יוכלו להתפשר יחד מעצמם כ"א ע"י דין .. הריב .. לא תוכל להשקיט אותו כי אם ע"י משפט* – היינו דע"י משפט
5. 9.
6. 17. נוסף על השאלה "כי יהי' ריב ל"ל, לכתוב כי יגשו אנשים למשפט" (גו"א, ועד"ז ברא"ם. באר מים חיים (לאחי המהר"ל). ועוד).
7. 18. בהבא לקמן – ע"ד החילוק בין "דבר" ל"ריב" – ראה בארוכה מלבי"ם כאן. (וכהלשון "סופם.." בכ"מ (בענין של חסרון), ולדוגמא בפרש"י פרשתנו: כא, יא. כב, יד. כה, יא). נוסף שלפ"ז הראי' מלוט אינה דוגמא מתאימה לנדו"ד ש"נגשים אל המשפט" (ומתבטל הריב).
8. . בגו"א שם מבאר, שזוהי כוונת רש"י להדגיש גודל חסרון הריב, ד"סוף שיהי' גדול" שרק ע"י משפט אפשר להשקיטו. אבל מלשון רש"י "סופם להיות נגשים אל המשפט" משמע ש"נגשים אל המשפט" גופא הו"ע של חסרון (ועוד גרוע מהריב) יתפשרו וישלימו. במשכיל לדוד (וספרי דבי רב) תי' ד"ר"ל סופם להיות נגשים אל המשפט שיתבע זה ויביא עדים שהכהו ויחוייב הלה מלקות כו' (וראה גם רמב"ן כאן "ויתכן כו'") סופם לבא לידי קטטה ולחבול זב"ז" (ע"ד פרש"י לקמן כה, יא). אבל צע"ג, שהרי לא נרמז זה כלל בלשון רש"י "נגשים אל המשפט", ובפרט שמשנה מלשון הספרי "מי גרם לזה ללקות" (כדלקמן בפנים) וגם מפירושו לקמן שם. וראה לקמן הערה 30.