152
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ובנוסף לכך, עדיין אין מובן: לשם מה, לפי פשוטו של מקרא, כתובות המילים "והצדיקו..."?
ואין לומר לפי פשוטו של מקרא, שיש כאן עוד6 ציווי ומצות עשה לדון דין אמת7, כשם שיש מספר לאוין בענין "לא תטה משפט"8. כי מהניסוח המפורט בפסוק "כי יהיה ריב... ונגשו... ושפטום" מובן, שאין התורה מתכוונת כאן לענין חדש.
ב. לא "לפתוח בזכות" ולא "עדים זוממין"
ב"ספרי"9 יש דעה הלומדת מן המילים "והצדיקו את הצדיק" – "צדקהו כדי שלא ילקה". וכפי שמסבירים שם המפרשים10 שיש לפתוח בזכות – ראשית כל יש לחפש זכות כל־שהיא לנידון "כדי שלא ילקה", ורק לאחר מכן יש לדונו על רשעתו, כשם שקובעת ההלכה לגבי דיני נפשות ש"פותחין בזכות"11.
אך אין לומר שרש"י סובר כדעה זו, שאם כך, צריך היה רש"י לומר זאת במפורש, כי פירוש זה אין "בן החמש למקרא" יכול להבין בעצמו, קל וחומר מכך שהספרי מפרש זאת.
ובמיוחד כאשר פירוש זה אינו מתאים כל כך בפשטות ללשון הפסוק: שני הענינים בפסוק – "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" – מדברים, בפשטות, אודות אנשים שונים – אודות שני אנשים הנידונים, אשר אחד מהם הוא צדיק והאחר – רשע. ואילו לפי הפירוש שלעיל מדובר בפסוק כולו על אותו האדם: בתחילה יש לחפש דבר־מה לזכותו – והצדיקו את הצדיק, ואם אי אפשר לזכותו, רק אז – והרשיעו את הרשע.
ועל־אחת־כמה־וכמה אי אפשר לומר שרש"י סובר בפשוטו של מקרא כדרשה המובאת בגמרא12, שמדובר בפסוק על מקרה שבו "עדים זוממין" "הרשיעו את הצדיק", ולאחר מכן "אתו (=באו) עדים אחריני (=אחרים) והצדיקו את הצדיק דמעיקרא (=את הצדיק מלכתחילה) ושוינהו להני רשעים" (=ועל ידי כך הפכו את העדים הזוממין לרשעים), ואז קובעת התורה שהללו חייבים במלקות – "(והיה אם) בן הכות רשע". ובודאי מופרך לומר שפירוש זה כה פשוט עד כדי כך שרש"י אינו צריך כלל לאומרו במפורש!
הערות
- 6. נוסף על הציווי (מ"ע) – דברים א, טז. ר"פ שופטים.
- 7. כפירוש הרלב"ג עה"פ.
- 8. משפטים כג, ו (וראה שם, ב ובפרש"י שם בפי' "כפשוטו". שם, ג ובפרש"י). שופטים טז, יט. פרשתנו כד, יז (וראה רש"י שם). וראה דברים א, יז.
- 9. פרשתנו עה"פ.
- 10. ספרי דבי רב ופי' הב' בתולדות אדם לספרי.
- 11. סנהדרין רפ"ד (לב, א – במשנה. שם, ב ואילך). פרש"י נשא ה, יט. וראה מסעי (לה, כד־כה) ושפטו העדה גו' והצילו העדה גו'.
- 12. מכות ב, ב. וש"נ (וכפרש"י מכות שם שבא לתרץ "ל"ל והצדיקו כו'") – הובא גם ברמב"ן כאן.
רש"י על דברים כ״ד:י״ז - הטקסט מספריא
לא תטה משפט גר יתום. וְעַל הֶעָשִׁיר כְּבָר הֻזְהַר (דברים ט"ז) "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", וְשָׁנָה בֶעָנִי לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוין, לְפִי שֶׁנָּקֵל לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט עָנִי יוֹתֵר מִשֶּׁל עָשִׁיר, לְכָךְ הִזְהִיר וְשָׁנָה עָלָיו (ספרי):
ולא תחבל. שֶׁלֹּא בִשְׁעַת הַלְוָאָה:
לא תטה משפט גר יתום THOU SHALT NOT PERVERT THE JUDGMENT OF THE STRANGER, OR OF THE FATHERLESS — and with regard to the well-to-do one has already been forbidden to do so (Deuteronomy 16:19): “Thou shalt not pervert judgment”, (which is a general prohibition including both poor and rich), but it (Scripture) repeats it regarding the poor in order to make one who perverts the judgment of the poor transgress two negative commands. Because it is easier to pervert the judgment of the defenseless poor than that of the rich, therefore Scripture lays down a prohibition regarding him a second time (Sifrei Devarim 281:1).
ולא תחבל NOR TAKE [A WIDOW’S GARMENT] TO PLEDGE — The term חבל refers to taking a pledge not at the time when the loan is transacted (but when default is made in payment) (cf. Bava Metzia 115a; see also Rashi on Exodus 22:25).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לד שופטים שיחה ג מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך לט ואתחנן שיחה א מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב מאותו ספר מכות ב, א
- לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ד מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך יט שבת נחמו שיחה א מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך כד עקב שיחה ב מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך כט דברים שיחה א מאותו ספר מכות ב, ב
- לקוטי שיחות כרך כט ואתחנן שיחה ב מאותו ספר מכות ב, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב מכות ב, ב
- תורת מנחם יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב מכות ב, ב

