128
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הניחוהו לעשות פירות"68.
ולכן נאמר כאן "אמר הקדוש־ברוך־הוא" – בכך נאמר אופן חדש של כפרה שאינו דומה לשאר אופני הכפרה של קדשים69, גם לא הנעשים בחוץ, שעיר המשתלח ופרה אדומה70.
ז. הפירושים השונים ב"נחל איתן" – מקבילים לאופן הכפרה
על פי זה יומתק יותר ההבדל בפירוש של "נחל איתן": לטעם הרמב"ם במורה נבוכים מובן מדוע הינו מפרש שזה מוסב על הנחל "אל נחל איתן – ששוטף בחזקה", ולא על הקרקע "קרקע קשה שלא נעבד" (ורק שמכאן ולהבא יש לאו שלא יעבד בו):
מכיוון שלטעמו, המטרה היא לפעול על בעל השדה ש"יעשה כל תחבולה ויחקור עד שיודע ההורג" – הרי אין לומר שהכוונה לקרקע "איתן", כי אדרבה, ככל שזהו שדה טוב הראוי ביותר71 לזריעה, יפגע הדבר יותר בבעל השדה והוא ישתדל יותר למצוא את הרוצח, כדי "שלא תאסר ארצו לעולם"*; ולכן לומד הרמב"ם ש"נחל
הערות
- 68. וי"ל שזהו הנפק"מ גם להטעמים דלעיל על מה בא לכפר: לטעם הרמב"ם במו"נ שהעיקר הוא גילוי הרוצח, בא לכפר בעיקר ע"ז שיש רוצח השייך לעיר זו כו' – הפועל (וראה אברבנאל שם. ועוד); לאופן הב' ה"ז בא לכפר על פעולת ומעשה ההריגה; ולטעם דהגמ' ורש"י – על זה שלא הניחוהו לעשות פירות – הנפעל.
- 69. וכן יש לפרש הלשון במדרש לקח טוב שם "ועוד כי גזירת מלך היתה לכפר על ישראל", שהכוונה בזה (לא שזהו חק, וכדעת הרמב"ם בספר היד דהוי מכלל החוקים, והיפך מש"כ לפנ"ז "מפני מה אמרה תורה לערוף עגלה במקום כו'", שמסביר טעם ואופן איך שמביא לגלות הרוצח, שהרי לפ"ז אי"ז גזירת המלך במיוחד בעגלה, כי אם) – שנאמר כאן ענין חדש בגדר הכפרה. ואכ"מ.
- 70. ע"פ הנ"ל אולי יש לבאר גם פלוגתת הרמב"ם ורש"י (בפי' עה"ת): להרמב"ם (הל' רוצח רפ"ט) אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד, ולרש"י שפי' (כא, ב) "לכל צד לידע איזו קרובה" מפרש הרא"ם שבמקום שאין ספק א"צ שם מדידה (וראה גו"א שם. פנים יפות שם): לטעם הרמב"ם שבמו"נ פשוט כי ה"ז חלק מהפרסום שיגלו הרוצח, ועד"ז להרמב"ם (בספר היד) והרמב"ן כיון שהכפרה היא מצד עצם המעשה י"ל דגם המדידה הוי חלק מהכשר מעשה הכפרה (וע"ד כמה פרטים בקרבנות) (אבל ראה צפע"נ הל' שחיטה שם דרק משעת שחיטה ועריפה יש עליו גדר מכשיר ומכפר). או בפשטות כיון דהוי מכלל החוקים מובן שאין הטעם משנה ומצוה למדוד (וראה צ"פ השלמה יא, א. מהדו"ת מא, ב). משא"כ לדעת רש"י שענינו – ענין של טעם – מובן שהוא רק בשביל לידע, ואם יודעים א"צ למדוד [אבל ראה מל"מ לרמב"ם שם שמפרש בהרא"ם שא"צ למדוד לשאר עיירות, אבל מן הקרובה צריך למדוד. וראה חי' הת"ס לב"ב כג, ב ד"ה נחזור]. ואכ"מ.
- 71. וראה גם רד"ק בספר השרשים שלו ע' אית (הובא בבחיי כאן) שפירש "מקום דשן ושמן .. כי לפיכך יהיו נזהרים ונשמרים כו' שלא ימצא שם חלל". עיי"ש.
- *. כקושיית הריטב"א בס' הזכרון שם (לגירסתנו במו"נ. וע"ד קושיית הרמב"ן שם לפי גירסתו במו"נ – ראה לעיל הערה 55)
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ט׳ - הטקסט מספריא
הרוג א שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו מניחין אותו במקומו. ויוצאין חמשה זקנים [א] מבית דין הגדול שבירושלים שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל. אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד.
אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלים למקומן ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידים אותה אל נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה.
ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה ובית דין של אותה העיר עם כל זקניה אפילו הם מאה כולן רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים בלשון הקודש כפר לעמך ישראל. והולכין להן והקב"ה מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם.
כשמודדין מן החלל מדקדקין במדה א ואין מקדרין בה ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה. ואין מודדין לירושלים שירושלים אין מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה.
נמצא קרוב לירושלים או לעיר שאין בה בית דין מניחין [ב] אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה עכו"ם אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו"ם.
אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר [ג] הרוב והמרובין מביאין העגלה.
אע"פ שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב הרוב עדיף.
נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו. אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן ואלו יתנו להם חלקם מתנה. ואם אלו הם הקרובים הרי הוא שלהן ואלו יתנו להן חלקם מתנה. לפי שאי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם.
ב מהיכן מודדין [ד] מחוטמו. נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברים אותו במקומו. וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו.
נמצאו מתים רבים זה בצד זה. מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן. ואם היתה עיר אחת קרובה לכולם. מביאה עגלה אחת על כולן. נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.
נאמר כי ימצא חלל לא חנוק ולא מפרפר שאין זה נקרא חלל. באדמה לא טמון בגל. נופל לא תלוי באילן. בשדה לא צף על פני המים. א לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין.
אפילו ראה ההורג עד אחד אפילו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין. לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה עגלה ערופה.
עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראית היו עורפין. במה דברים אמורים כשבאו שניהם כאחת אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג הרי זה נאמן כשנים לענין זה. ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראית אין משגיחין על דברי האחרון ואין עורפין.
באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראית הרי הן כשתי עדיות המכחישות זו את זו ועורפין. אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו. שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם אין עורפין. אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לו לא ראית היו עורפין.
במה דברים אמורים כשהיו שלשתן כשרים או פסולים אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו לא ראית אין עורפין.
שתי נשים או שני פסולים אומרים ראינו ההורג ועד אחד מכחישם ואומר לא ראיתם עורפים שאפילו מאה נשים או מאה פסולים ועד אחד מכחיש את כולן הרי אלו כאיש אחד ועד אחד.
שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם עורפין. זה הכלל בפסולין [הלך] אחר רוב המניין בכל מקום.
בבא בתרא כ״ג ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ. חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת; קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ. קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶם יַחְלוֹקוּ.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רוֹב וְקָרוֹב – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב; וְאַף עַל גַּב דְּרוּבָּא דְּאוֹרָיְיתָא וְקוּרְבָא דְּאוֹרָיְיתָא – אֲפִילּוּ הָכִי, רוּבָּא עֲדִיף.
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: ״וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל״ – וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי דִּנְפִישָׁא מִינַּהּ!
בִּדְלֵיכָּא. וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְעָלְמָא! בְּיוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶהָרִים.
תְּנַן: נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ; וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִינָא דִּנְפִישׁ מִינֵּיהּ! בִּדְלֵיכָּא.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. וְאִי דְּלֵיכָּא, וַדַּאי מֵהָהוּא נְפַל! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּמְדַדֶּה, דְּאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: כׇּל הַמְדַדֶּה – אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים.
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – מַהוּ? וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרְשָׁא.
תָּא שְׁמַע: נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת; קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ, וְקָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ; וְאַף עַל גַּב דְּחַד מִינַּיְיהוּ נְפִישׁ מֵחַבְרֵיהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְעָלְמָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן –
MISHNA: With regard to a dove chick [nippul] that was found within fifty cubits of a dovecote, it belongs to the owner of the dovecote. If it was found beyond fifty cubits from a dovecote, it belongs to its finder. In a case where it was found between two dovecotes, if it was close to this one, it belongs to the owner of this dovecote; if it was close to that one, it belongs to the owner of that dovecote. If it was half and half, i.e., equidistant from the two dovecotes, the two owners divide the value of the chick.
GEMARA: Rabbi Ḥanina says: When resolving an uncertainty with regard to the halakhic status of an item, e.g., a found item, if the status of the majority of like items indicates that it has one status but the item in question is proximate to a source that indicates otherwise, one follows the majority. And even though the halakha of majority applies by Torah law and the halakha of proximity also applies by Torah law, even so the majority is preferable.
Rabbi Zeira raises an objection from the Torah’s statement with regard to a murder victim where the identity of the murderer is unknown. In a case of this kind, the court measures the distances between the corpse and the nearby towns, in order to determine which town is closest and must consequently perform the rite of the heifer whose neck is broken. The verse states: “And it shall be, that the city that is nearest to the slain man, the Elders of that city shall take a heifer of the herd…and shall break the heifer’s neck” (Deuteronomy 21:3–4). And this town is chosen even though there might be another town that is larger in population than it. According to Rabbi Ḥanina, in a case of this kind one should follow the majority.
The Gemara answers: This verse is referring to a situation where there is no other town that is larger than that one. The Gemara asks: And still, if one follows the majority, why should the court follow the closest city? Let us follow the majority of the world, as most people are found elsewhere. The Gemara answers: This is referring to a case where the city sits in isolation between mountains, and therefore it is unlikely that the murderer arrived from elsewhere.
The Gemara continues to discuss the issue of majority as opposed to proximity. We learned in the mishna: With regard to a dove chick that was found within fifty cubits of a dovecote, it belongs to the owner of the dovecote. And as the mishna does not make a distinction between different cases, it indicates that this is the halakha even though there is another dovecote that is larger than the proximate one in terms of number of birds. This shows that closeness, not majority, is the determining factor. The Gemara answers: This is referring to a case where there is no other dovecote in the area.
The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna: If it was found beyond fifty cubits from a dovecote, it belongs to its finder. And if there is no other dovecote in the area, it certainly fell from that dovecote. How, then, can it be given to the finder? The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a chick that hops from place to place but does not yet fly. As Rav Ukva bar Ḥama says: With regard to any creature that hops, it does not hop more than fifty cubits. Consequently, any bird found within fifty cubits of a dovecote is assumed to have come from there. If it is farther away than that, it likely came from elsewhere or was dropped by travelers.
Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If one leg of the chick was within fifty cubits of the dovecote, and one leg was beyond fifty cubits, what is the halakha? The Gemara comments: And it was for his question about this far-fetched scenario that they removed Rabbi Yirmeya from the study hall, as he was apparently wasting the Sages’ time.
The Gemara further suggests: Come and hear the mishna: In a case where it was found between two dovecotes, if it was close to this one, it belongs to the owner of this dovecote; if it was close to that one, it belongs to the owner of that dovecote. The Gemara comments: And this is the halakha even though one of them is greater in number of birds than the other one. Apparently, one rules based on proximity, not majority. The Gemara explains: With what are we dealing here? We are dealing with a situation where the two dovecotes are equal in size. The Gemara asks: But even so, why should one follow the closer dovecote? Let us follow the majority of the world, as there are many other dovecotes besides these, and the number of doves they contain is greater. The Gemara responds: With what are we dealing here?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ה ב"ב כג, ב
- תורת מנחם יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ב"ב כג, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת מב ב"ב כג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון דיני נזקי ממון טז ב"ב כג , א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (י) ב"ב כג, ב
- ספר השיחות יום שמחת תורה תרפ"ט בבא בתרא כג, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כז ב"ב כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט ב"ב כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב ב"ב כג, א