124
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הצוואר...42, כפי שרואה בן חמש למקרא.
מסביר לכן רש"י לגבי פטר חמור*: ציווי התורה "אם לא תפדה וערפתו", אין משמעו שמציבים לאדם ברירה בין שתי מצוות שוות: "תפדה בשה" או "וערפתו"43; הפעולה של "עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו", היא עונש: היות "הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו" – וכדי להדגיש שזהו עניין של הפסד, מבצעים זאת באופן של "וערפתו", שזוהי אכזריות (והפסד בחיי החמור, ובמילא מעין זה גם בבעל החמור – כפי שרואים בפועל, שהאדם מושפע44 מצער בעלי החיים שלו).
אך שם אין הוא כותב "אמר הקדוש־ברוך־הוא", כי פטר חמור אינו שונה ביחס למצוות דוגמתו – שהרי אינו קרבן כפרה, תודה, טהרה וכו'.
אמנם בפרשתנו מדובר בענין של כפרה. ואם כי, מחד, המקום בו הדבר נעשה "נחל איתן קשה שלא נעבד"45 הוא פרט שאינו קיים בכפרה שעל־ידי הקרבנות בבית המקדש, אך מאידך, לפרט של וערפתו – יש דמיון לחטאת העוף "ומלק את ראשו ממול ערפו"46.
לכן אומר רש"י ומפרט (למרות שפירש מכבר47 את המילה עריפה): "קוצץ ערפה בקופיץ"48 (ומשנה בכך מלשון המשנה "עורפין אותה בקופיץ מאחוריה") – כדי להדגיש שכאן אין פעולה הדומה למעשה הקרבנות, משום
הערות
- 42. וראה כתובות (לז, ב) סנהדרין (נב, ב) הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה. אבל בשפ"ד מן הצוואר ולא כבעגלה ערופה בקופיץ ומול העורף כי צ"ל ברור לו מיתה יפה. וראה יד רמ"ה סנהדרין שם ד"ה מתני' מצות הנהרגים. ושם: לפי שפי הקופיץ עב ואינו חד כסייף וכשהוא חותך אינו חותך בלבד אלא משבר את הבשר הסמוך למקום חתך מכאן ומכאן ואין לך מיתה מנוולת מזו אבל סייף אינו כן לפי שפיו דק וחד יתר מדאי כו'. וראה שטמ"ק כתובות שם ד"ה ברור ואחד הפירושים שם: לפי שמצד הסימנין הוא ממהר למות. – אבל בן חמש למקרא לא למד עדיין כ"ז (וכן ההובא בהערה 50 ועוד) – ולכן הובא בפנים רק מה שהוא רואה בעיניו.
- *. ראה בכ"ז לקו"ש בא תנש"א.
- 43. כדיעה הא' במכילתא בא שם. וידועה פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בזה (הל' בכורים רפי"ב).
- 44. ראה ח"ש (כד, לב): ויפתח הגמלים גו' (ואחר כך) ומים לרחוץ רגליו גו'.
- 45. פרשתנו שם, ד ובפרש"י שם.
- 46. ויקרא ה, ח ובפרש"י שם. ובסוטה (מו, ריש ע"ב) למדין עריפה דעגלה מחטאת העוף.
- 47. בפ' בא ותשא, אף שאינה קושיא, וכמדובר כמ"פ שדרכו של רש"י לפרש עוה"פ בקיצור מה שפי' בספר לפנ"ז (ובנדו"ד ה"ז ג' ספרים לפנ"ז), ובפרט שתיבת "וערפו" אינה תיבה רגילה בחומש.
- 48. קוצץ דוקא ולא סתם חותך (בניחותא). – ועפ"ז בטלה התמי' שלא פרש"י מהו קופיץ, אף שמפרשו ובכ"מ בש"ס – כי פירושו דבר הקוצץ. ולהעיר מפרש"י ד"ה נחש הנחושת (חוקת כא, ט). "וא"ת אין קוצץ בלא בי"ת צד"י י"ל כו'" – כפרש"י בארוכה (ויחי מט, יט). ולהוסיף אשר "קופיץ" קופץ ו(לכן) קוצץ, משא"כ סכין שחותך בהולכה (הליכה) והובאה, כי ענינה אך ורק "שמכשרת בשר לאכילה" (פרש"י וירא כב, ו).
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב - הטקסט מספריא
מצות עשה לפדות כל אדם מישראל פטר חמור בשה ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן ומצות פדייה קודמת למצות עריפה.
השה שפודין בו נותנו לכהן שנאמר כל פטר רחם וגו'.
ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה בהמה טמאה האמורה כאן היא החמור בלבד.
פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים ואם מת קודם פדיון או שערפו יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפה הואיל ולא נפדה לפיכך אם לא פדהו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן אסור לכהן להשתמש בו עד שיפדהו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר והכהנים חשודים על דבר זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא אם כן פדהו הכהן בפניו.
הפריש פדיון פטר חמור ומת השה קודם שיתננו לכהן אינו חייב באחריותו ויתן הנבלה לכהן ליהנות בה מת פטר החמור אחר שפדהו יתן הטלה לכהן ומותר בהנייתו שכבר נפדה.
מאימתי חייב לפדותו משיולד ועד שלשים יום ומאחר שלשים יום אם רצה לערפו עורפו אם רצה לפדותו פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד.
לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו שנאמר ואם לא תפדה וערפתו ואין ממיתין אותו לא במקל ולא בקנה ולא בקורדום ולא במגירה אלא בקופיץ ולא יכניסנו לחדר וינעול הדלת בפניו עד שימות שנאמר וערפתו.
אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשה שחוט ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי שנאמר תפדה בשה ואין קרוי שה אלא כבשים ועזים חיים בלבד.
אין פודין בשה הדומה [למין] לאחר ואם פדה פדוי ופודין בבן פקועה אבל לא בפסולי המוקדשין שהרי נאמר בהן כצבי וכאיל מה צבי ואיל אין פודין בו אף פסולי המוקדשין אין פודין בהם.
פודין בשה בין זכרים בין נקבות בין תמימים בין בעלי מומים בין קטנים בין גדולים.
שה שלקחו מדמי שביעית אין פודין בו את הודאי אבל פודין בו את הספק אם אין לו שה לפדותו פודהו בשוויו ונותן דמיו לכהן לא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם היה לו פטר חמור ששוה עשר סלעים יש לו לפדותו בשה שוה דינר ולא יהיה זה חמור מן ההקדש שנפדה בכסף בשוויו.
במה דברים אמורים כשהיו דמי פטר חמור משלשה זוזים ולמעלה אבל אם היו דמיו פחות מג' זוזים אין פודין אותו אלא בשה או בג' זוזים ועין יפה לא יפחות מסלע ועין ראה בחצי סלע ובינונית בג' זוזים.
והפודה פטר חמור של חבירו ה"ז פדוי והחמור לבעליו.
כהנים ולוים פטורין מפטר חמור שנאמר בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה והפטור מבכור אדם פטור מבכור בהמה טמאה.
הלוקח עובר חמורו של עכו"ם או המוכר עובר חמורו לעכו"ם אף על פי שאינו רשאי ה"ז פטור מן הבכורה ואין קונסין אותו על דבר זה היה העכו"ם שותף באם או בבכור אפילו לא היה לו אלא אחד מאלף בו הרי זה פטור היה לו בו או באמו אבר אחד כגון ידו או רגלו אפילו אזנו כל שאילו יחתך יהיה בעל מום ה"ז פטור מן הבכורה ואם כשיחתך חלק העכו"ם לא יהיה בעל מום למזבח הרי זה חייב וכן המקבל חמור מן העכו"ם להיות מטפל בה והולד ביניהם או עכו"ם שקיבל מישראל הכל פטור מן הבכורה שנאמר פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה עד שיהיה הכל בישראל.
גר שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה חמורו או אחר שנתגייר הרי זה חייב לערוף או לפדות ואם פדה בשה השה של גר שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
עכו"ם שהפריש פטר חמור מודיעין אותו שאינו חייב והרי הוא מותר בגיזה ועבודה.
פרה שילדה כמין חמור או חמור שילדה כמין סוס פטור שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ופטר חמור ב' פעמים עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור ואם יש בו מקצת סימני חמור חייב בבכורה.
חמורו שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה לכהן ילדה זכר ונקבה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושה ממנו עד שיהיה מותר בהנייה שמא הזכר נולד תחלה וטלה זה שהפריש לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
שתי חמוריו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן.
ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום ואינו צריך להפריש טלה לעצמו לפי שיש כאן ספיקות הרבה שמא האחת ילדה זכר והשנייה ילדה שתי נקבות או שמא זו ילדה נקבה והאחרת זכר ואחריו נקבה או נקבה ואחריה זכר וכן ספיקות הרבה יש בשני זכרים ושתי נקבות אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים ונתערבו נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו ואינו נותנו לכהן מפני שהוא ספק והמע"ה.
וכן הלוקח חמור מן העכו"ם ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה וילדה זכר פודה אותו בשה והוא לבעלים מפני שהוא ספק.
מי שהיו לו עשרה טלאים כל אחד מהן הפרישו על ספק פטר חמור הרי הן כחולין לכל דבר ומתעשרין כשאר הבהמה ומפריש אחד מהן מעשר והשאר שלו כשהיו.
ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו הכהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל ה"ז מפריש עליהן י' שיין והן שלו וחייבין במעשר:סליקו להו הלכות בכורים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.