ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ד

122

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לעומת זאת, שתי הצפרים לטהרת המצורע, עשייתן "מחוץ¹⁸ למחנה, חוץ לשלוש מחנות (במקום המצורע) שנשתלח שם בימי חלוטו" – כדי שייטהר ויוכל לבוא למחנה, ואזי יביא את הקרבנות בבית המקדש לכפרתו¹⁹.

מצינו עוד שתי קרבנות שגם הקרבתם אינה בבית המקדש – שעיר המשתלח ביום הכפורים ופרה אדומה.

שעיר המשתלח נקרא גם הוא "חטאת" (שני שעירי עזים לחטאת²⁰) – ולמרות שאינו מוקרב על גבי המזבח, הרי עיקר מעשה הכפרה שעל ידו²¹, שהוא "וסמך .. והתודה עליו את כל עונות בני ישראל... ונתן..."²², מתבצע "לפני ה'"²³ בעזרה²⁴; ואילו הכוונה בהוצאתו ושילוחו "אל ארץ גזירה" היא כדי לסלק את כל עוונותיהם של בני ישראל (ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה²⁵). אך על פי פשוטו של מקרא, השילוח אינו נחשב מעשה של הקרבה²⁶, אלא היפוכו.

לאידך, לגבי פרה אדומה, אף שגם היא נעשית "מחוץ למחנה – חוץ לשלוש מחנות"²⁷, הרי עניינה הוא – הכשר והקדמה לעשיית מי חטאת הבאים לטהר מטומאת מת, ולאפשר הקרבת קרבן במקדש. והסיבה לקריאתם "חטאת", מפורשת הרי ברש"י²⁸: "לשון חיטוי כפשוטו, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת לומר שהיא כקדשים להיאסר בהנאה".

ורק על פי "מדרש אגדה", שרש"י מעתיק²⁹ "מיסודו של ר' משה הדרשן", ישנם כמה פרטים וענינים של כפרה בפרה אדומה. כי עם היות שהיא נעשית בחוץ, יש בה ענינים שהם מעין קרבן: היא צריכה להיעשות על־ידי כהן, ויתירה מזו "מצוותה בסגן", "ושחט אותה לפניו", "והזה אל נוכח פני אהל מועד"³⁰.

הערות

18. מצורע יד, ג ובפרש"י.
19. שם, יוד ואילך.
20. אחרי טז, ה.
21. שם, יוד.
22. שם, כא. ובפרש"י שם, יוד.
23. שם, ו. ושם יוד.
24. פרש"י לפנ"ז ויקרא א, ה. וראה ע"ד ההלכה רמב"ם פי"ח מהל' מעשה הקרבנות הי"א דשעירי יו"כ ששחטן בחוץ לפני שהתודה עליהם חייב הואיל וראוין לבוא לפני ה' לוידוי (וראה ראב"ד שם). וראה כס"מ שם. ועוד. וראה גם פרש"י אחרי שם, כג ד"ה ופשט: וסדר .. ושלח את השעיר .. ויצא כו' (והוא בבגדי לבן – רמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"ד ה"ב).
25. אחרי טז, כב.
26. להעיר דע"ד ההלכה ישנו לימוד מיוחד "איש להכשיר את הזר (בשעיר המשתלח) מהו דתימא כפרה כתיבא בי' קמ"ל" (יומא סו, ריש ע"ב). וראה רשב"א שבועות יג, א ד"ה בירושלמי דלפי' הא' כתב "ושלוחו (של השעיר) קרי קרבן". אבל מסיים שם (בסוף פי' הב'): "ואל לפי' הא' לא ניח' שאין שלוחו קרוי קרבן".
27. חקת יט, ג ובפרש"י שם.
28. שם, ט.
29. אחרי סיום כל הענין (שם, כב).
30. שם, ג־ד ואילך ובפרש"י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.