121
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב) בכל אופן: מדוע רש"י מצרף את הענין של "אמר הקדוש־ברוך־הוא תבא עגלה כו'" כהמשך לפירוש על "וערפו" – "קוצץ ערפה בקופיץ"?
– הרי "תבא עגלה כו'" אינו טעם על הפרט של "וערפו", כי אם על הציווי בכללותו – מדוע לוקחים, כלשון רש"י, "עגלה בת שנתה כו'" והורגים אותה "ב(נחל איתן -) מקום שאינו..." (וכמפורש ומודגש בגמרא: "מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל") –
היה אם כן לרש"י לחלק את שני הענינים, ולהציב כל אחד ב"דיבור המתחיל" נפרד: להעתיק את המילה "וערפו" ולפרשה – "קוצץ ערפה בקופיץ"; ואחר כך לפתוח דיבור־המתחיל נוסף במילים "וערפו שם את העגלה בנחל" ולפרש את הטעם: "אמר הקדוש־ברוך־הוא תבא עגלה כו'"10 או, להביא את הטעם בתחילת פירושו על הפסוק, בדיבור־המתחיל "אל נחל איתן", בו מפרש "קשה שלא נעבד"11.
ב. סקירת כללי הקרבנות המופיעים בתורה עד כה
ויש לומר הביאור בזה:
רש"י בפירושו על התורה, אינו מפרש בדרך כלל את טעמי המצוות; אך כאשר מגיעים למצוה שאינה בהתאם לכללי וציוויי התורה בכלל, שם מוכרח רש"י להתעכב ולפרש את טעם השינוי.
ובנידון דידן: בנוגע להבאת ושחיטת בעלי חיים לצורך האדם, מוצאים (עד לפרשתנו) כמה סוגי קרבנות: א) קרבנות בשביל כפרה, כמפורש בפרשת ויקרא ופרשת צו; ב) לצורך הודאה על ברכות, או כדי להביא ברכות13, ג) על מנת לטהר, כמו אצל מצורע – "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות"14.
וההבדל בין סוגי הקרבנות הללו:
קרבנות הבאים לכפר או הקשורים לברכות – מובאים למשכן ובית המקדש "לפני ה'"15, "המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם"16, וההקרבה לפני ה' היא שפועלת "ונרצה לו לכפר עליו"17; או בקרבנות השייכים לברכה: הקרבה "לפני ה'" – מקור הברכות.
הערות
- 10. או לאחרי סיום פירושו בפרטי עניני עגלה ערופה.
- 11. או בהתחלת הענין (בפסוק הקודם) ולקחו גו' עגלת בקר, וע"ד שפרש"י בפ' תצא (כא, יא) אבל אם .. סופו כו' – בהתחלת הפרשה.
- 13. קרבן תודה (צו ז, יב (פרש"י שם) ואילך). קרבן שלמים (ויקרא ג, א (פרש"י שם) ואילך). ועוד.
- 14. ר"פ מצורע.
- 15. ויקרא א, ג. ובכ"מ.
- 16. ראה יב, יא. ועד"ז שם, ה. יח. ועוד.
- 17. ויקרא שם, ד. ובכ"מ.
- 12. דגם קרבנות נדבה (ראה פרש"י ויקרא א, ב) הם "לכפר" (שם, ד ובפרש"י).
רש"י על ויקרא ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
שלמים. שֶׁמְּטִילִים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם; דָּ"אַ: שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וְלַכֹּהֲנִים וְלַבְּעָלִים (ספרא):
שלמים PEACE-OFFERINGS — They are so called because they bring peace (שלום) into the world. Another explanation is: they are called שלמים because through them there is “peace” (harmony and lack of envy) to the altar, to the priests and to the owners (since all these receive a portion) (cf. Rashi on Exodus 29:22 and our Note thereon; see also Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 16 2).
רש"י על ויקרא א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אדם כי יקריב מכם. כְּשֶׁיַּקְרִיב; בְּקָרְבְּנוֹת נְדָבָה דִּבֵּר הָעִנְיָן:
אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
הבהמה. יָכוֹל אַף חַיָּה בִּכְלָל, תַּ"לֹ בָּקָר וָצֹאן:
מן הבהמה. וְלֹא כֻּלָּהּ — לְהוֹצִיא אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע:
מן הבקר. לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד:
מן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַמֻּקְצָה:
ומן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ שֶׁהֵמִית; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה מִן הָעִנְיָן מִן הַבָּקָר — שֶׁאֵין תַּ"ל — לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפָה (ספרא):
תקריבו. מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת:
קרבנכם. מְלַמֵּד שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, הִיא עוֹלַת קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת (שבועות י"ב):
אדם כי יקריב מכם IF A MAN OF YOU OFFER [AN OFFERING] — This means, when he offers: Scripture is speaking here of free — will offerings (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 4).
אדם — Why is this term for “man” employed here? Since אדם also means Adam, its use suggests the following comparison: what was the characteristic of the first man (אדם הראשון)? He did not offer sacrifice of anything acquired by way of robbery, since everything was his! So you, too, shall not offer anything acquired by way of robbery (Leviticus Rabbah 2:7).
הבהמה [OF] THE BEASTS — One might think that wild beasts are also included! Scripture, however,’ goes on to state, “even of cattle or of sheep” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 6).
מן הבהמה OF THE BEASTS — but not all of them: the phrase, “some of the beasts”) is used in order to exclude male and female animals with which sexual sin has been committed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 7).
מן הבקר OF THE CATTLE — This serves to exclude an animal which has been worshipped as a god (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 9).
מן הצאן OF THE SHEEP — This serves to exclude an animal set aside for the purpose of being offered to an idol (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
ומן הצאן AND OF THE SHEEP — The ו prefixed to the word is intended to exclude a goring ox that has killed a man. — When Scripture again says lower down in the section, (v. 3) מן הבקר, “of the cattle”, — which word מן it was unnecessary to use, (it would have sufficed to say: 'אם עולה קרבנו זכר וכו) — it is intentionally used to exclude a טרפה (an animal afflicted with a fatal organic disease) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
תקריבו YE SHALL OFFER [YOUR OFFERING] — The plural תקריבו teaches us that two (or more) persons may bring a burnt offering as a free — will gift in partnership (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 3 1).
קרבנכם YOUR OFFERING — This teaches us) that it (the עולה) may also be offered as a free-will gift of the community (not of individuals only). This was the burnt offering bearing the name of “the summer - fruit offering”) of the altar which had to be supplied from the surplus of the levy upon the people (cf. Shevuot 12a, Shevuot 12b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.