55

"שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם".

ולכך מתכוון רב מנשיא בהוסיפו (לפי פירוש רש"י ורשב"ם) את הענין של "תבר מגל" – "שבירת הגרזן (של ברזל)": מעלתו של ט"ו באב, כאשר "פסקו לכרות עצים למערכה", אינה רק בעשיית הכשר מצוה, בפשטות (שמשום כך לא השתמשו במגל לצרכי חולין והוא "בטל"), ואף לא רק בהיותה במהותה מצוה גדולה של צדקה ובאמצעותה נעשה "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", אלא יותר מכך: זו היתה גם השלמת והגשמת המטרה של בנית הבית והמזבח והקרבת הקרבנות⁷² – תכליתו של המזבח, ש"נברא להאריך ימיו של אדם" על ידי הקרבת הקרבנות עליו הושלמה והתבטאה ביום זה ובסיום כריתת העצים (לפני הבאת העצים במקדש על המערכה בכל הימים עד ניסן), בכך ש"תבר מגל" – "נשברו הקרדומות". כלומר, כבר אז, בט"ו באב, מגיעים לידי כך ששוברים ומבטלים את ההיפך מהמזבח והקרבת הקרבנות, ברזל אשר נברא לקצר ימיו של אדם⁷³.

ולכן שברו את הקרדום העשוי ברזל⁷⁴, כפשוטו: מכיון שמאז והלאה, אין הוא משמש לכריתת העצים למערכה למזבח ונשארה בו רק התכונה ההפוכה, שהוא נברא לקצר ימיו של אדם – לפיכך מן הראוי לשברו⁷⁵.

ח. האחדות במחול של ט"ו באב

לפי כל האמור לעיל, שמהותו של יום טוב חמשה עשר באב הוא האחדות⁷⁶ בין ישראל – ההיפך, התיקון והביטול של שנאת חנם אשר גרמה לחורבן – מובן, מדוע נחוג יום זה בכך ש"בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים"⁷⁷, בלי להתחשב בהבדלים שביניהן – יפיפיות, מיוחסות, מכוערות, כפי שמפרטת הברייתא⁷⁸ בהמשך – רוקדות כולן במחול אחד, בשלום ובאחדות.

ויותר מכך: הן היו לבושות אז "בכלי