32
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. "רב לך"
לפי הסבר זה על שתי הדרכים להבנת תפילת משה "ואתחנן אל ה'", מובן גם ההבדל בין שני הפירושים שמביא רש"י33 על תשובת הקדוש־ברוך־הוא – "רב לך": (א) שלא יאמרו, הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן (מפציר)34, (ב) רב לך, הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך35.
שני פירושים אלו הם בהתאם לשני פירושים על "ואתחנן"36:
לפי הפירוש שמשה בקש את בקשתו כמתנת חנם ממש, ענה לו הקדוש־ברוך־הוא שהוא צריך להפסיק את תחינתו "שלא יאמרו הרב... והתלמיד...". כי לולא זאת, הרי משום שהוא מבקש מתנת חנם, אין גבול עד כמה פעמים הוא יכול לבקש.
ולפי הפירוש ש"ואתחנן" הוא אחד מעשרה לשונות של תפלה, אשר לה נענה הקדוש־ברוך־הוא משום זכויות המתפלל, עונה הקדוש־ברוך־הוא "הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך": השכר עבור מעשיך הטובים הוא "הרבה מזה".
ו. "קודם גזר דין" או
"לאחר גזר דין"?
אך עדיין יש להבין: מהו, בכל זאת, הבסיס למחלוקת בין הספרי לבין המדרש, אם ההסבר של "ואתחנן – מתנת חנם" בתפלת משה מתאר רק את לשון התפלה, כדעת המדרש, או מתאר את הרגשתו של משה שאכן אין מגיע לו שכר כלל, ולכן אין ביכולתו להשתמש בלשון של תפלה, אלא רק לבקש מתנת חנם37, כדעת הספרי?
כדי להבין זאת יש להקדים ענין נוסף:
על משה רבינו נגזרה הגזירה שלא יכנס לארץ. כי מחשבת משה ש"לאחרי שכבשתי ארץ סיחון ועוג .. שמא הותר הנדר"38, הרי זה רק39 לגבי שבועתו של הקדוש־ברוך־הוא שמשה לא ייכנס לארץ ישראל, אשר על כך ייתכן לומר, שהשבועה בטלה כי נדר שהותר מקצתו הותר כולו.
הערות
- 33. עה"פ (ג, כו).
- 34. סוטה יג, ב.
- 35. ספרי פינחס כז, יב (פי' קלה). וראה ספרי פרשתנו עה"פ שם.
- 36. ועפ"ז, הסדר בב' הפירושים בפרש"י עה"פ "רב לך", הם בהתאם להסדר שבב' הפירושים בפרש"י על "ואתחנן".
- 37. לכאורה הי' אפ"ל, דמכיון שהגזירה על משה היתה "למענכם" – "בשבילכם אתם גרמתם לי" (ג, כו וברש"י), ובנ"י לא תקנו את זה, אין תפלה (שהיא בזכות מע"ט כנ"ל) מועילה. אבל מלשון הספרי "היו יכולים לתלות .. במעשיהם הטובים ולא בקשו כו' אלא חנם" מוכח, שגם כאן הי' יכול לתלות במעשיו הטובים, ורק מצד ענותנותו ביקש מתנת חנם.
- 38. ל' רש"י כאן ד"ה בעת ההיא. וראה רש"י פינחס כז, יב.
- 39. בהבא לקמן ראה גו"א ושפ"ח כאן. ספרי דבי רב לספרי פינחס שם (פי' קלד).
רש"י על במדבר כ״ז:י״ב - הטקסט מספריא
עלה אל הר העברים. לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם, אָמַר אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל, שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. דָּ"אַ — כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שָׂמַח וְאָמַר, כִּמְדֻמֶּה שֶׁהֻתַּר לִי נִדְרִי; מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, נִכְנַס לַשַּׁעַר וְהוּא אַחֲרָיו, לֶחָצֵר וְהוּא אַחֲרָיו, לַטְּרַקְלִין וְהוּא אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ בְּנִי מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה אָסוּר לִכָּנֵס (ספרי):
עלה אל הר העברים GO UP INTO [THIS] MOUNT ABARIM — Why does this follow immediately here? Because when the Holy One, blessed be He, said to Moses, (v. 7) “Thou shalt surely give them an inheritance in the land” he (Moses) said, “It is me that the Omnipresent has commanded to apportion the inheritance. Perhaps then the decree that I must die in the wilderness is annulled and I shall enter the Promised Land!” Whereupon God said to him, “My decree remains exactly as it was” (Midrash Tanchuma, Pinchas 9). — Another explanation: As soon as Moses entered into the territory of the sons of Gad and the sons of Reuben (the eastern side of the Jordan, which, having been assigned to these tribes, might be regarded as part of the Promised Land), he rejoiced, saying, “It seems to me that the vow regarding me has been annulled in my favour”. God, therefore, said to him, My decree remains exactly as it was. A parable! It may be compared to the case of a king who decreed against his son that he should not enter the door of his palace. He (the king) entered within the gate, and he (the son) went after him (without the father raising any objection); to the audience chamber, and he after him. But as soon as he was about to enter his sleeping-chamber (his private room) he said to him, “My son, from here and further on you may not go” (Sifrei Bamidbar 134:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.