28

שיחה א

א. "ואתחנן אל ה'"

על תחילת הפרשה – "ואתחנן אל ה'" – מובאות ב"ספרי"¹ שתי דעות:

א) "ואתחנן" – מלשון "חנם", כלומר, משה רבינו בקש מהקב"ה, שירשה לו להכנס לארץ ישראל כמתנת חנם, כי למרות שצדיקים² "היו יכולים לתלות .. במעשיהם הטובים, (ו)לא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם".

ב) "ואתחנן" – אחד מעשרה לשונות של תפילה.

גם במדרש רבה³ מובאים על פסוק זה שני ענינים אלו – "ואתחנן" – (א) מעשרה לשונות של תפילה, (ב) מלשון מתנת חנם – אך לא כשתי דעות שונות, אלא כפירוש אחד⁴, של אותו בעל שמועה, וכך נאמר שם:

"אמר רבי יוחנן עשרה לשונות נקראת תפילה... ותחנונים, דכתיב ואתחנן אל ה', ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה .. לא בא אלא בלשון תחנונים". כלומר, הביטוי "תחנונים" – (ואתחנן) מבטא תפילה ובקשה שמבקשים כמתנת חנם, משום ש"אין לבריה כלום אצל בוראו", וכפי שאומר מיד לאחר מכן רבי לוי⁵: "למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים .. במתנת חנם אני עושה עמו".

יש להבין: מהו ההסבר למחלוקת בין הספרי לבין המדרש אם אלה הם שני פירושים שונים, או פירוש אחד⁶?

ב. לשון "חנם" או לשון "תחנונים"

המפרשים⁷ מסבירים את ההבדל בין שתי הדעות בספרי:

"לשון מתנת חנם"⁸, הרי זה כאילו נאמר "ואתחנם", משה רבינו בקש מהקדוש־ברוך־הוא "לתת לי מתנת חנם". ולכן אין זה אחד מלשונות