227

מלשון מיצר וגבול. וכל עוד שלא הגיעו לדרגא של ירדן ירחו, הם עדיין היו ב"מצרים" – מיצרים וגבולים, ועדיין לא התנתקו מארץ מצרים, אך יחד עם זאת היתה בכל מסע "יציאת מצרים" – יציאה מן המיצר והגבול של החניה הקודמת.

על כך נאמר בפסוק "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים":

ה"חניות" – הדרגות המושגות בעבודת ה' הן עדיין לא השלימות והגמר של יציאת מצרים, צריך לצאת מהמצרים והמגבלות של כל חניה, יש להשתחרר מהישארות בהגבלה ובמיצר, אפילו של הקדושה. אין להיעצר בדרגה מסויימת, אלא החניות הן בעיקר לצורך "חזרו ונסעו" – "מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים".

ז. ירידה לצורך עליה

ענין נוסף בכך:

ידוע²⁴ שמ"ב המסעות במדבר הם רמז לתקופת הגלות, כאשר ישראל נמצאים ב"מדבר העמים"²⁵. ויוצא, שב"חניות" במדבר יש ענין של ירידה וגלות, כי מתעכבים ב"מדבר העמים".

– ועל אחת־כמה־וכמה החניות ב"מקומות היכן הכעיסוני"²⁶, שהן בודאי ירידה –

ולמרות זאת נקראות גם חניות אלו בכינוי "מסעי", המצביע על נסיעה ועליה.

ההסבר לכך הוא²⁷: מטרת הירידה לגלות היא הגאולה שלאחריה – ירידה צורך עליה. ודוקא על ידי הירידה נגרמת עליה – גבוהה יותר מאשר לפני הירידה, כיתרון האור מן החושך.

לפי זה מובן שהירידה לגלות היא חלק מהעליה הכללית כדי להגיע ל"ירדן ירחו" בחינת הריח, הגילוי של משיח, אשר יהיה (ומנסים אותו על ידי) "מורח ודאין"²⁸.

ואף כאשר יהודי נכשל ח"ו בדבר שאינו כרצון ה', אל לו להתייאש ח"ו, אלא עליו להגיע ליתרון האור מן החושך של הכשלון – שיהיה ענין של "מסע" ועליה, היתרון של עבודת התשובה. ולכן מכונה הדבר בתורה בכינוי "מסעי"²⁹, כי בפנימיות ובהעלם זוהי התחלה של עליה.