226
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מדגישה רק את הצעידה קדימה, אלא את ההתרחקות מהמקום הקודם – "ויסעו מ.." – כנאמר "נסעה ונלכה"14, "נסעו מזה .. נלכה דותינה"15, "ויסע משה את ישראל מים סוף"16.
ולכן מוצאים במספר פסוקים17 את הביטוי "נסע" במשמעות של "עקר", עזב. וכך משתמשים בתלמוד הירושלמי בביטוי "הסיע דעתו"18, במקום "הסיח דעתו": במושג היסח הדעת הכוונה היא שהאדם נעקר ועוזב את הענין הקודם,
כפי שקובעת ההלכה19 לגבי תפילין, ש"אינו נקרא היסח הדעת אלא שעומד בשחוק או קלות ראש... אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו .. ואין דעתו על התפילין ממש אין זה נקרא היסח הדעת":
כל עוד הוא "עומד ביראה", למרות ש"אין דעתו על התפילין ממש" הרי עדיין לא התנתק ממהות ענין התפילין20, שכוונת הנחתן היא שעבוד המוח והלב21. רק "כשעומד בשחוק או קלות ראש" שזהו ההיפך מענין התפילין, הוא מתנתק ממשמעות התפילין20, וזהו היסח הדעת.
וכאמור לעיל מתבטאים בירושלמי בביטוי "הסיע דעתו", כי זוהי משמעותה של נסיעה – התרחקות והתנתקות ממקום מסויים22.
ו. כל מסע הוא יציאה ממצרים
זהו ההסבר לפסוק "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" – מסעי לשון רבים. אדמו"ר הזקן שואל על כך23: במסע הראשון מרעמסס לסוכות כבר יצאו ישראל מארץ מצרים, וכיצד ניתן לומר שבאמצעות "מסעי" (לשון רבים) הם "יצאו מארץ מצרים"? והוא משיב, ש"מצרים" הוא
הערות
- 14. וישלח לג, יב. וברש"י שם: נסע מכאן ונלך.
- 15. וישב לז, יז. וראה רש"י שם: הסיעו עצמן מן האחוה, ועפ"ז הוא לשון "עקירה", כדלקמן.
- 16. בשלח טו, כב. וברש"י שם: הסיען בעל כרחם.
- 17. ראה שופטים (טז, יד) "ויסע את היתד" (ובמצודות שם "עקר"). מ"א ה, לא וברש"י שם. ועוד.
- 18. ראה אנציקלופדי' תלמודית ע' הסח הדעת בתחלתו. וש"נ.
- 19. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס כח. שם סמ"ד, מטור ומג"א שם סק"ב. סידור אדה"ז הל' תפילין. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הנחת תפילין סעיף ז וש"נ.
- 20. ראה בכ"ז לקו"ש חי"ד ע' 152 ואילך.
- 21. שו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' כה ס"ה (יא). סידור שם.
- 22. וי"ל שהם ע"ד ב' המדריגות דהילוך ודילוג, דהילוך הוא למקום (דרגא) שיש לו דרך לגבי מקומו הקודם, שלכן נק' עלי' בסדר והדרגה (לגבי דילוג), משא"כ דילוג הוא עלי' שלא בערך (סה"מ תרע"א שם. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקמא. וראה לקו"ת שה"ש מב, ב) – ע"ד הדילוג שמגביה (כל גופו ו)שני רגליו מן הארץ, דלא כבהילוך (גם הילוך במרוצה) שרגל א' נשאר על הארץ (כמבואר במקומות הנ"ל).
- 23. לקו"ת פרשתנו ד"ה אלה מסעי (פח, ג).
רש"י על בראשית ל״ז:י״ז - הטקסט מספריא
נסעו מזה. הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה:
נלכה דתינה. לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ:
נסעו מזה THEY HAVE JOURNEYED HENCE — they have departed from all feeling of brotherhood.
נלכה דתינה LET US GO TO DOTHAN — “let us go to seek some legal (דתות) pretexts” to put you to death. According to the literal sense, however, it is the name of place, and Scripture never really loses its literal sense (Shabbat 63a).
לקוטי תורה, מסעי א׳ - הטקסט מספריא
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן. כתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. הנה זה כלל גדול בעבודת הש״י שכל מי שבא לדבקה אליו ית׳, הנה כתיב מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום וגו׳ נקי כפים ובר לבב שיהא לבו בר וזך לגמרי בלי שום סיג אשר לא נשא לשוא נפשי נפשו כתיב נפשי קרי כמ״ש אליך ה׳ נפשי אשא אכל בי עשרה שכינתא שריא דהיינו שלא תהא התנשאותו והגבהותו בדרכי ה׳ לשוא ולשקר ח״ו.
ובודאי מדרגה כזו עמוק עמוק מי ימצאנו. והעצה היעוצה לזה ע״י בחי׳ משה ואהרן. דהנה נודע מאמר רז״ל אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה, ולכאורה א״א להתחיל לא בזה ולא בזה כיון שאי אפשר לזה בלא זה והאיך יתחיל, אך אמרו חז״ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת פי׳ שיש שני מיני רע. הא׳ הוא רע ממש באיסור אפי׳ הוא איסור קל של דברי סופרים הוא רע גמור ולזה צריך שיהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו כי טהור עינים מראות רע והדבר הרע הוא נק׳ תועבת ה׳ וא״צ לזה שום חכמה לסור ממוקשי הרע הנ״ל.
והמין הב׳ הוא בהיתר שאפילו בהיתר אמרו חז״ל קדש עצמך במותר לך שלא יהיה נבל ברשות התורה כמ״ש הרמב״ן ר״פ קדושים, וכדי לפטור מהרע הזה צריך להקדים חכמתו והואע״י בחי׳ משה ואהרן משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא, פי׳ שושבינא דמלכא שהוא מביא את המלך להתייחד בזה העולם שבחינת סובב כל עלמין יהא שורה בתחתונים כמ״ש רז״ל הקב״ה מתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים והיינו ע״י תורה ומצות שהם המשכת אלהותו ית׳, דהתורה כולה שמותיו של הקב״ה שבחי׳ שם הוא באותיות והוא דבר שאינו נתפס כלל בשכלנו כי גבוה גבוה מאד משכלנו אפילו בחינת מה שנקרא אצלו ית׳ בחינת שם לבד וכן ע״י המצות הנקראים אברי דמלכא.
ומשל המצות באברים כי כמו בכל אבר יש חיות הנשמה. כמו כן בכל מצוה יש חיות אלהות וכשאדם עושה המצוה כגון שמתעטף בטלית ציצית בבוקר ממשיך עליו בחינת סוכ״ע שיהא חופף עליו וכן בתפילין הוא המשכת אחדות ובזה ממילא נפרד הרע ממנו כדכתיב כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים וכתיב והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה׳ באש כי הם קוצים כסוחים באש יצתו.
והיינו ע״י בחינת משה בחינת דעת שיודע שהוא באחד ויתבונן במה שאמרו חז״ל אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות וכמ״ש במ״א שאפילו קל שבקלים אינו רוצה להיות פורק עול ומוסר נפשו על קדושת השם ית׳ וא״צ שום התבוננות אחר רק שידע כי חלק ה׳ עמו ובזה שהוא חושב או מדבר דברים גופניים הוא מפריד את עצמו מאחד בודאי לא ירצה בזה כמו שא״א ליקח הבן מאצל אביו דרך הטבע וזהו מה יפה ירושתנו וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך שחשך נק׳ אש שאפילו אש אינו מפסיק, וזה פי׳ קדש עצמך במותר לך שאף שהוא מותר אינו רק לך מחמת גופך אבל מחמת השורה בך שהוא אלהותו ית׳ אינו מועיל היתר זה.
וזהו והייתם קדושים כי קדוש אני ה׳ וזהו לשם יחוד קוב״ה ושכינתיה ובחינת אהרן שושבינא דמטרוניתא שמביא ומוליד תשוקה להש״י שהוא התעוררות תשוקה ממטה למעלה שהוא ע״י תפלה כמ״ש צמאה לך נפשי התבוננות בפסוקי דזמרה קודם ק״ש ואחריו כשמגיע לואהבת שבק״ש. כי הנה נפש כל אדם משתוקקת רק שהאהבה היא בגלות ומסותרת כמו גלו לאדום שכינה עמהם פי׳ אע״פ שעושה מעשה אדום אעפ״כ שכינה עמהם ויתלהב לב האדם להיות בטל נגדו ית׳. כמו למשל שאנו רואים דבר גשמי מעשה של אדם בטל נגד רוחניות כמו מחשבה וזהו רגלי החיות כנגד כולם פי׳ מדרגה שהיא התחתונה בבחי׳ חיות שהוא רוחניות כנגד כולם כי אין ערך דבר גשמי נגד רוחניות. כי אפילו בדבר גשמיות נאמר שהארץ כגרגיר חרדל נגד עולם הגלגלים שהם ג״כ גשמיים מכש״כ נגד דבר רוחניות.
וכן כל דבר רוחני נגד רוחניות הגבוה ולמעלה ממנו כמ״ש שוקי החיות נגד כולם קרסולי החיות נגד כולם וקמיה כולא כלא חשיב שהכל כאין ואפס ובטלים נגדו ית׳. וזה פי׳ הכל ירוממוך סלה שלעולם ירוממוך שכל מה שמרוממים אותך אין כלום כי יש עוד לרומם.
ועוד זה אין לו שיעור שהוא למעלה למעלה מכל מה שנוכל לרומם ואין רוממותו התרחקת מאתנו ח״ו כי אדרבה שבזה התקרבות אצלנו מאחר שהכל בטל אצלו ית׳ וקמיה כלא חשיב א״כ אין הפסק וזהו בחי׳ אהרן לדבקה בו ולמהוי אחד באחד. אך הנה כתיב הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן שלפעמים צריך להקדים התורה והמצות כדי שיתפלל אחר כך מאהבה ולפעמים ההתחלה מהתעוררות האהבה בתפלה ואח״כ יכול ללמוד ולעשות ע״ד שנתבאר (ועיין ברבות בראשית ס״פ א׳ בחקתי פל״ו מענין הוא משה ואהרן כו׳):
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.