206

נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו"⁹.

ב. דין בני לוי בנטילת ביזה

לפי זה, שמלחמת מדין לא היתה למטרת כיבוש ולקיחה לעצמם¹⁰ והתיישבות בארץ מדין, מתורצת שאלה שמעורר הראב"ד על הרמב"ם:

בקשר להלכה ש"כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען... שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים"¹¹, אומר הרמב"ם¹²: "יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלויים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל". ושואל על כך הראב"ד: "והרי בביזת מדין לא נטלו חלק בישראל אלא בתרומה ובמצות יוצר הכל יתברך" – ואם כך, רואים מביזת מדין, שגם בכיבוש "שאר כל הארצות", אין הכהנים והלויים "ככל ישראל", ואין הם נוטלים נחלה בארץ וחלק בביזה.

בעל "כסף משנה" משיב על כך¹³: "וסובר רבינו דאדרבא משם ראיה דמדחזינן דבארץ שנכרת עליה ברית לא נטלו חלק בביזה כלל ובמדין נטלו¹⁴ אתא לגלוי' דמדין כיון שלא נכרת עליה ברית לא היתה בכלל לא יהיה לכהנים חלק בביזה, והוא הדין לכל שאר הארצות שלא נכרת עליהן ברית ומה שלא נטלו במדין חלק שוה עם ישראל גזירת הכתוב היתה הוראת שעה".

אך הסבר זה קשה ביותר, כי מה שנטלו בני לוי במלחמת מדין לא היה חלק בביזה, אלא, כפי שמכנה זאת הרמב"ם¹⁵, "תרומת המכס".

אך לפי האמור לעיל, שבמלחמת מדין "לא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם הרגו אותם"¹⁶, שאין לכך כלל קשר ל"שאר ארצות", שלגביהן קובע הרמב"ם שהלויים והכהנים נוהגים בהן ובביזתן ככל ישראל – כי הרמב"ם מדבר על מלחמה שמטרתה וניהולה הוא באופן שהמלך כובש את הארץ, ואילו מלחמת מדין שונה לגמרי מכך, ומטרתה אינה לכבוש את ארץ מדין, אלא לנקום את "נקמת בני ישראל מאת המדינים".