123
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א.>
א. "ואני הנה נתתי לך"
מן הפסוק1 "וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי..." מצטט רש"י את המילים "ואני הנה נתתי לך" ומביא שני ענינים המופיעים שניהם בספרי, בהבדלי ניסוח:
א) שהמשמעות של "ואני הנה נתתי לך" היא "בשמחה .. כמו הנה2 הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו",
אלא שרש"י מרחיב ומוסיף על דברי הספרי – "בשמחה, לשון שמחה הוא זה"3, כי בדרך הפשט אין המילה "הנה" בכל מקום "לשון שמחה", אלא רק במקום שהכרחי לפרש כך, ולכן מדייק רש"י ואומר "לשון שמחה הוא זה"4.
ב) שהסיבה לסמיכות שבין פרשה זו, העוסקת במתנות כהונה, לבין מעשה קרח, מובנת מ"משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב... בא אחד וערער... אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם5, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".
יש להבין: לכאורה, אין קשר בין שני ענינים אלו, וכפי שאנו אכן רואים, שהם מופיעים בספרי בדרשות נפרדות, ועל מילים שונות – אך רש"י מביאם באותו "דבור המתחיל", ובהמשך אחד?
ב. "בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה..."
כן יש להבין:
לאחר שמובא בספרי המשל, הוא מסיים את הנמשל, ואלה דבריו "בא
הערות
- 1. פרשתנו יח, ח.
- 2. שמות ד, יד.
- 3. כפי הלשון ברש"י – "בשמחה, לשון שמחה הוא זה" – יש לומר, כי כוונת רש"י היא שהפירוש בכתוב הוא כאילו כתוב "ואני .. לך בשמחה"* (ע"ד פרש"י וארא (ו, ג) ועוד), ואח"כ מבסס פירושו: לשון שמחה כו' כמו כו'. ועפ"ז מתורץ ג"כ למה העתיק רש"י בהד"ה גם התיבות "נתתי לך" – אף שלכאורה מפרש רק התיבות "ואני" (בתוס' וא"ו – הסמיכות ללפנ"ז) ו"הנה" (לשון שמחה).
- 4. דברי דוד (להט"ז) כאן (וראה גם שפ"ח כאן בשם קצ"מ). – ועפ"ז מתרץ ג"כ מש"נ לעיל (פסוק ו) "ואני הנה לקחתי גו'" ולא פרש"י שהוא לשון שמחה, וכן בעוד הרבה מקומות כיו"ב שלא שייך בהם לשון שמחה, ובכמה מהם – הם ענין של צער (וכמו שהקשה בספרי כאן מ"ואני הנני מביא את המבול גו'" (נח ו, יז). וראה גם לך טז, ב. ועוד). וראה לקמן סעיף ז.
- 5. לקמן פסוק יט.
- . להעיר מתיב"ע כאן: ואני בחדותא יהבית לך.
רש"י על שמות ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
וארא. אֶל הָאָבוֹת:
באל שדי. הִבְטַחְתִּים הַבְטָחוֹת וּבְכֻלָּן אָמַרְתִּי לָהֶם אֲנִי אֵל שַׁדַּי:
ושמי ה' לא נודעתי להם. לֹא הוֹדַעְתִּי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא נוֹדַעְתִּי, לֹא נִכַּרְתִּי לָהֶם בְּמִדַת אֲמִתּוּת שֶׁלִּי, שֶׁעָלֶיהָ נִקְרָא שְׁמִי ה', נֶאֱמָן לְאַמֵּת דְּבָרַי, שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתִּים וְלֹא קִיַּמְתִּי:
וארא AND I APPEARED — to the patriarchs.
באל שדי BY THE NAME OF GOD ALMIGHTY — I made certain promises to them and in the case of all of these I said unto them, “I am God Almighty”.
ושמי ה׳ לא נודעתי להם BUT BY MY NAME THE LORD WAS I NOT KNOWN TO THEM — It is not written here לא הודעתי [My name the Lord] I did not make known to them, but לא נודעתי [by My name, the Lord], was I not known [unto them] — i. e. I was not recognised by them in My attribute of “keeping faith”, by reason of which My name is called ה׳, which denotes that I am certain to substantiate My promise, for, indeed, I made promises to them but did not fulfill them [during their lifetime].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.