116
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"יפרח" "פרח" לפני כן איננה לפרח כפשוטו.
משמעותם של הביטויים "יפרח, פרח" (בלשון פעל)© המופיעים בקשר לאילן היא "לבלוב פרחים" כפשוטה, ולגבי אילן פרי הכוונה היא לצמיחת פרחים שמהם חונטים אחר כך הפירות33.
אך כאשר מופיע הביטוי "פרח" בקשר למטה וכדומה, ולא בקשר לאילן, הרי אין כוונתו דוקא ללבלוב ממשי של פרח, אלא לתוספת כללית למטה – פריחה, כל מה שצומח ונוסף מאוחר יותר34, בדומה
הערות
- 33. בנוגע לאילני סרק – ראה פרש"י בראשית א, יא (ד"ה אשר), בחוקותי כו, ד (ד"ה ועץ) – בנוגע לשמם במקרא, אבל (כנראה במוחש) גם באילני סרק (ברובם?) יש פרות (שאינם ראויים למאכל אדם) ובהם גרעינים שמהם נוטעים אילן סרק חדש. ולהעיר – בתרגום כאן (ועד"ז בוישב מ, י) תרגם ויוצא פרח "ואפיק לבלבין". ולהעיר מברכות מג, ב: האי מאן דנפיק כו' וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך כו'. ובשטמ"ק שם: והוא ענין מחודש שאדם מברך על עצים יבשים שהפריחן הקב"ה. ומשמע קצת שהוא גם באילני סרק. אבל ברמב"ם (הל' ברכות פ"י הי"ג): וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך כו'. ובטושו"ע או"ח ר"ס רכו (ובאדה"ז סדר ברכה"נ פי"ג סי"ד) שמוציאין פרח אומר כו'*. ומסיים בטושו"ע**: ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות ד"ה ואלו הן: ואילן הממהר להביא פירות מכלן הוא אילן האפרסק. ובשו"ת הלכות קטנות שם: על פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן (שהוא לפני הפריחה דשאר האילנות בניסן). ואכ"מ.
- 34. להעיר שמלשון רש"י בד"ה ויגמול שקדים "ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות", משמע, שלשון הפרחה גם בפרי האילן קאי על כל צמיחת וגידול הפרי עד גמרו*. וראה קה"ר פי"ב, ז "מה השקד הזה משעת שיניץ עד שהוא גומר פירותיו כ"א יום" (ועד"ז הוא בירושלמי תענית פ"ד ה"ה (לוז. וראה בכורות ח, א. צפע"נ עה"ת הפטורת פ' מטות בתחלתה)). וראה מהר"י קרא לירמי' א, יא: שמקדימים פירותיהן לכל הפירות. אבל ברש"י ירמי' שם: ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות (ואח"כ מביא: ומדרש אגדה השקד הזה משעת חניטתו עד גמר בישולו כ"א יום כו'). ועד"ז בשער השמים הנ"ל (בשוה"ג הג' להערה 33) ד"ה וסיבת קדימת: קדימת אילן שקד להוציא פרחים יותר משאר אילנות. ושם לפנ"ז תשמ"ו־ז) ע' תרט בהערה, במה שהשמיט בסדר ברה"נ עוד פרטים שבהלוח שם. ואכ"מ.
- . ולהעיר מהשינוי בנוסח הברכה: בגמ' ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. וברמב"ם וטושו"ע "ליהנות בהן". וכן מפרש רש"י בפי' "להתנאות" בברכות שם. וראה דק"ס שכ"ה נוסח הכ"י (וכמה פוסקים) "ליהנות". ולהעיר מברכי יוסף או"ח שם שיורי ברכה שמביא גירסא "להתעדן בהם בני אדם". ואכ"מ.
- . ובסדר ברכות הנהנין שם ליתא, אף שהביאו אדה"ז בלוח ברכות הנהנין (פי"ב הכ"ג) ובפרטיות "עד שנפל הפרח וגדלו הפירות וכו'", וב' הדיעות שבזה. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים כו' (קה"ת כו', וכן מפורש בבאר היטב שם סק"א (משו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' כח) ואין מברכין כ"א על אילני מאכל. וכן משמע מכמה פוסקים. וראה רד"ק דלקמן בפנים סעיף ז***. ואכ"מ.
- . וראה שער השמים לר"ג אבי הרלב"ג (בחלק הראשון מאמר השלישי ד"ה ומן הוורדים) שעל הרוב אין לאילן סרק פרחים לפי שאין מוציאין פירות. וראה גם הלכות קטנות שם.
- . ובא' מכת"י רש"י (שתח"י) הממהר ליגמל מכל הפירות ולהפריח. ובכת"י רש"י תימן (ירושלים (נ. י.) תשמ"א) הממהר לבוא ולהפריח. ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י (הובא לעיל הערה 23).
רש"י על בראשית א׳:י״א - הטקסט מספריא
תדשא הארץ דשא עשב. לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ, שֶׁמִינֵי דְּשָׁאִים מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב פְּלוֹנִי, וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים:
תדשא הארץ. תִּתְמַלֵּא וְתִתְכַּסֶּה לְבוּשׁ עֲשָׂבִים. בִּלְשׁוֹן לַעַז נִקְרָא דֶּשֶׁא ארבריץ, כֻּלָן בְּעִרְבּוּבְיָא, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב:
מזריע זרע. שֶׁיְּגַדֵּל בּוֹ זַרְעוֹ לִזְרֹעַ מִמֶּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר:
עץ פרי. שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא הָעֵץ פְּרִי, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה:
אשר זרעו בו. הֵן גַרְעִינֵי כָל פְּרִי שֶׁמֵּהֶן הָאִילָן צוֹמֵחַ כְּשֶׁנּוֹטְעִין אוֹתוֹ:
תדשא הארץ דשא עשב THE EARTH SHALL SPROUT FORTH SPROUTS, HERB — דשא does not mean the same as עשב nor does עשב mean the same as דשא so that it is not a correct expression in Biblical Hebrew to say תעשיב הארץ, for the species of דשא are all different, each by itself being called this or that עשב, and it would not be linguistically correct for a speaker to say this or that דשא, for by דשא is meant that which forms the covering of the ground when it is filled with herbage.
תדשא הארץ THE EARTH SHALL SPROUT FORTH [SPROUTS] — Let it be filled and covered with a garment of different grasses. In old French דשא is called herbaries; English herbage, meaning all species of herbs growing together collectively whilst each root by itself is called an עשב.
— מזריע זרע YIELDING SEED — that its seed should grow within itself, so that some of it may be sown in another spot.
עץ פרי FRUIT TREE — that the taste of the tree be exactly the same as that of the fruit. It did not, however, do this, but (v. 12) “the earth brought forth a tree yielding fruit” and the tree itself was not a fruit; therefore when Adam was cursed on account of his sin, it (the earth) was also visited (because of its sin) and was cursed also (Genesis Rabbah 5:9).
אשר זרעו בו WHOSE SEED IS IN ITSELF — This refers to the kernels of each kind of fruit from which the tree grows when they are planted.
משנה תורה, הלכות ברכות י׳:י״ג - הטקסט מספריא
הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.
שולחן ערוך, אורח חיים רכ״ו - הטקסט מספריא
הַיּוֹצֵא בִּימֵי נִיסָן וְרָאָה אִילָנוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין פֶּרַח, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסֵר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאִם אִחֵר לְבָרֵךְ עַד אַחַר שֶׁגָּדְלוּ הַפֵּרוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עוֹד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תקטז בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך ל מקץ שיחה א מאותו ספר בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד מאותו ספר בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה א מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ג מאותו ספר בכורות ח, סע"א ואילך
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג בכורות ח, ב
- תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשי"ד בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד בכורות ח, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח בכורות ח, סע"א ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א בכורות ח, ב

