109

המדבר לא יכנסו לארץ ישראל, לא היו כעונש, אלא תוצאה "טבעית" של חטאם ומצבם.

כל מה שספרו המרגלים אודות ארץ ישראל – גבורתם של יושבי הארץ וכו' – היה אמת⁶¹, כך שניתן היה להכנס לארץ ישראל רק על ידי בטחון עצום ביכולת ה' ובאותותיו, שלמרות גבורת יושבי הארץ, יכול הקדוש־ברוך־הוא להעניק לבני ישראל את הכוח לנצח אותם בדרך נס. וכפי שרש"י⁶² מביא את דברי כלב: "והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו", "עלה נעלה, אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו" – כל זאת באופן של נסים.

וזוהי משמעות דברי הקדוש־ברוך־הוא למשה – "ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו. אכנו בדבר..."⁶³; כיון שישראל שרויים במצב של "לא יאמינו בי בכל האותות", אין הם "כלי" להנהגה נסית, שיכניסו אותם אל ארץ ישראל בדרך של כל האותות.

כפי שכבר נאמר לפני כן⁶⁴ בפשטות – בפשוטו של מקרא: ואם תלכו עמי קרי... והלכתי אף אני עמכם בקרי.

וממילא – "אכנו...".

על כך השיב משה⁵⁷ "ושמעו מצרים... ואמרו... מבלתי יכולת ה'...": כיון שכל הגורם ל"אכנו..." הוא מפני "לא יאמינו בי", הרי אדרבה: הפעולה של "והמתה את העם הזה כאיש אחד" תגרום שהמצב של "לא יאמינו בי" יתקיים במדה גדולה עוד יותר – המצרים וכו' יאמרו "מבלתי יכולת ה'...".

על כך אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה "סלחתי כדברך" וכפי שמפרש רש"י: "בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה'". אך הסליחה מסירה את החטא ואת העונש בלבד, שלא יתקיים "המתה כאיש אחד". אבל לגבי הכניסה לארץ ישראל – אין הסליחה מועילה. כי, כאמור לעיל, אין זה עונש על החטא, אלא שבהיותם במצב של "לא יאמינו... בכל האותות" צריך הכיבוש להיעשות בדרך הטבע, והרי לפי הטבע "עז העם...", ואנשי דור המדבר אינם יכולים לכבוש את ארץ ישראל.

י. "וינסו" – פגם באמונה

לפי כל האמור לעיל מובן מדוע צריך רש"י לפרש כאן "וינסו – כמשמעו". למרות שמהמשך הפסוק ניתן לחשוב שהמילה "וינסו" כאן היא במשמעות של כעס, כי נאמר "ולא שמעו בקולי", אך מתוכן הפרשה