108
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שאלו בני ישראל "מה נשתה"47, הוא נסיון, שהרי גם מים הם צורך הכרחי. וכך עשוי להתעורר ספק אם יש להחשיב את חטא המתאוננים כנסיון. ועוד.
ו. דוקא נסיונות
ויש לומר, שההסבר לכל זה הוא:
פירוש רש"י כאן בה כהמשך לפירושו הקודם, על המילה "וינסו" – "כמשמעו". וכפי שמבארים המפרשים48, שאת המילה "וינסו" ניתן להסביר במשמעות של "כעס"49, ולכן מבהיר רש"י, שהפירוש של "וינסו אותי" הוא "כמשמעו" – בני ישראל ניסו את הקדוש־ברוך־הוא.
ולפי זה מובן בפשטות מדוע אין רש"י יכול לקבל את שיטת הרמב"ם, שחטא המתאוננים נכלל במנין הנסיונות, כי לדעת רש"י50 על פי פשוטו של מקרא, לא היה חטא זה ענין של "וינסו אותי", אלא "עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום".
ולכן מקבל רש"י את הנאמר במסכת ערכין, כי דוקא עשרה ארועים אלו כוללים אותו חטא של "וינסו אותי"51 – לנסות את הקדוש־ברוך־הוא בגלל רפיון באמונה52.
וזהו גם ההסבר להבדל בין הפרטים המנוייות בפירוש רש"י כאן, לבין הפרטים המוזכרים בפירוש רש"י בפרשת דברים: בפרשתנו מדובר על ענינים שמהווים נסיון, ואילו בפרשת דברים מדובר על דברי תוכחה של משה אודות חטאיהם של בני ישראל באופן כללי, ולאו דוקא כאלה שהם נסיונות53 – חטאים שהם העיקריים והכלליים בין חטאי דור המדבר54:
החטא בבעל פעור, המרו בים סוף, תפלו על המן (שעל כך נענשו
הערות
- 47. בשלח טו, כד. וראה רש"י שם, כה.
- 48. גו"א עה"פ.
- 49. "ובעירובין [לכאורה צ"ל: ובערכין] מפרש רש"י .. לשון כעס הוא" (גו"א שם. וראה פרש"י שבע"י ערכין שם). וכ"ה בשטמ"ק ערכין שם (ריש ע"ב) מהרא"ש.
- 50. בהעלותך יא, א. משא"כ בפיה"מ להרמב"ם שם (בתרגום קאפח): בהסתפקם באותו המקום במושגי האמת ונתמרדו. וראה גם מאירי ונחלת אבות שם.
- 51. ולכן אין מעשה קרח מן העשרה נסיונות (גם להדיעה שהי' לפני מעשה המרגלים – ראה לעיל הערה 26) – כי מעשה קרח לא הי' נסיון, כ"א שקרח נתקנא על נשיאותו של אליצפן כו' (רש"י קרח טז, א ד"ה ודתן ואבירם).
- 52. שלכן גם חטא העגל בכלל הנסיונות – אף שלכאורה הוא רק חטא (וכקושיית השטמ"ק שם. ומטעם זה מפרש "וינסו" לשון כעס) – כמ"ש בתוי"ט שם (אלא שמסיק "ומ"מ נ"ל שלא נחשוב עגל כלל מן המנין לפי שאינו נסיון אלא חטא"). וראה גם נחלת אבות ודרך חיים (למהר"ל) אבות שם. ואכ"מ.
- 53. כי כמה מהעשרה נסיונות לא היו חטאים, ובפרט – חטאים עיקריים כו' (שלכן לא מצינו שבנ"י נענשו עליהם). – וצע"ק למה מנה בין החטאים גם מה שהמרו בים.
- 54. להעיר מלקו"ש חי"ד ע' 4 הערה 21.
רש"י על שמות ט״ו:כ״ה - הטקסט מספריא
שם שם לו. בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין (סנהדרין נ"ו):
ושם נסהו. לָעָם, וְרָאָה קְשִׁי עָרְפּוֹ, שֶׁלֹּא נִמְלְכוּ בְמֹשֶׁה בְּלָשׁוֹן יָפָה "בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת" אֶלָּא נִתְלוֹנְנוּ:
שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) — At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice (Mekhilta; Sanhedrin 56b).
ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

