92

את הענין, שהשליחות באופן כללי מורכבת משני דברים:

א) לאסוף את הנתונים החשובים לכיבוש הארץ – וראיתם... החזק... המעט... הבמחנים..."¹¹.

ב) לאסוף את הנתונים על הארץ עצמה – "הטובה היא... השמנה היא..."¹². וחלק זה של השליחות היה חשוב כל כך, עד אשר משה אמר להם "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"¹³: למרות שבלקחם "מפרי הארץ" הם מסתכנים, כי יוכלו להבחין בהיותם מרגלים¹⁴, למרות זאת, עליהם להתחזק ולהתאמץ כדי להביא "מפרי הארץ".

ואין זה ברור: אמנם, אינה דומה ראיה לשמיעה¹⁵, ולפיכך, בלי להתחשב בכך שהקדוש־ברוך־הוא כבר ספר לבני ישראל שארץ ישראל היא "ארץ טובה ורחבה... ארץ זבת חלב ודבש"¹⁶, והרי ישראל הם "מאמינים בני מאמינים"¹⁷, ובמיוחד כאשר אין צורך לשם כך באמונה, כי בודאי ידעו "הדרים במצרים" את הנעשה בארץ ישראל¹⁸ – אך בכל זאת אין דומה הדבר לראיית פירות הארץ, אשר היתה גורמת לישראל לשמחה רבה מאד – "לעלות שם בשמחה"¹⁹,

אך למרות הכל, האם הדבר הכרחי עד כדי סיכון חיי המרגלים?!

ג. מטרת שליחת המרגלים: "נשמע"

אחד מן ההסברים לכך הוא:

אמנם, הבסיס לקיום התורה הוא הקדמת נעשה לנשמע²⁰, אך למרות זאת אין די ב"נעשה" בלבד, אלא הכרחי, לאחר נעשה, גם "ונשמע"²¹ – מלשון הבנה, כמו: דבר כי שומע עבדך²².

וכך גם בקשר לכניסה לארץ ישראל: אכן, הקדוש־ברוך־הוא אמר לישראל שהיא ארץ טובה ורחבה וכדומה, אך ה' רוצה שישראל יווכחו בטובה של ארץ ישראל גם בשכלם שלהם.

ולפיכך הורה משה להביא מפרי הארץ, כדי שרצונם של ישראל להכנס לארץ ישראל לא יהא רק משום שכך ציוה הקדוש־ברוך־הוא